פרשת בראשית, הראשונה לפרשיות התורה, היא פרשה כללית העוסקת בבריאת העולםוהאדם, ומובן שבקריאה ולימוד בה אפשר למצוא תשובות לשאלות החיים הגדולות.
וכשם שהפרשה היא פרשה כללית, כך גם השבת היא שבת כללית. אמרו רבותינו: "כשם שמעמיד אדם עצמו ב'שבת בראשית', כך תמשיך אצלו כל השנה". השבת הזו היא שבת סיכום לכל חגי תשרי, ונקודת זינוק לקראת השנה החדשה.
זה הזמן להעלות את השאלות הגדולות: מדוע החיים הרוחניים שלנו כל כך לא פשוטים? מדוע המלחמה עם היצר הרע כה קשה? ומכאן לשאלה הכואבת באמת: מדוע אני מרגיש שאני חי חיים כפולים – מצד אחד יש לי ערכים ואישיות רוחנית מלאה ועשירת תוכן, אך מצד שני יש לי נטיות כה נמוכות ונחותות?
המאמר הזה של אדמו"ר הזקן מתורה אור, מתבונן בתהליך יצירת האדם המתואר בפרשת בראשית, ועונה דרכו על שאלות היסוד שהצבנו.
תוכן המאמר
הצומח והחי נבראו במאמר ה', כשגופם ונפשם מחוברים. האדם נוצר עפר מן האדמה, ורק אחר כך נפח בו הקב"ה נשמה.
הדומם, הצומח החי והמדבר הם כנגד ד' אותיות של שם הוי'.
גוף בעל חיים הוא מן צומח, נפש בעל חי היא מן החי, לכן התהוו יחד משום שגופם ונפשם מעולמות סמוכים.
האדם הוא תכלית הבריאה, משום כך נשמתו הגבוהה מכולם נתלבשה בגוף הנחות מכולם, הבא מן הדומם.

