"אחרי החגים זה עכשיו". ימי חודש חשוון האפרוריים מביאים אותנו לכאב נפש ולב. רק עכשיו חווינו את 'תשרי', את קבלת המלכות של ראש השנה, את ה"לפני השם" של יום כיפור, את ה"ושמחת" של סוכות, ואת הקשר העמוק והשמח כל כך בין המשולש ישראל-תורה-קודשא בריך הוא בשמחת תורה. וכעת, מה? חזרנו לעבודה, חזרנו לעול הפרנסה, מי במובן הקשה של הטרדות הקיומיות, ומי במובן של לחץ ואספקה. אלו ואלו מתגעגעים לימי האורה שזה עתה חלפו.
מה הטעם בכל זה? האינסטינקט הראשון שמתעורר הוא לחזור אחורה, לחודש החגים, לעזוב את החומריות ולחזור לעולם התורה והקדושה. לשבת וללמוד ולהתפלל כל היום, ולשכוח מכל העולם הזה. למה לי עבודה עכשיו?
במאמר "מים רבים" מתורה אור, מבטיח לנו אדמו"ר הזקן כי "המים הרבים" של טרדות במאמר הפרנסה "לא יוכלו לכבות את האהבה" והאש המתלקחת של הנשמה. ואדרבה – דווקא זה יכול להרים אותנו לגבהים רוחניים עצומים!
תוכן המאמר:
- בפסוק נאמר "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". ומשמעות הדברים היא: טרדות הפרנסה לא יכולים להחליש ולכבות את האהבה לאלוקות שמוטבעת בנפש של כל יהודי. ויתרה מכך: דווקא העיסוק בגשמיות מעלה את הנשמה למדרגה גבוהה יותר ממקורה.
- המבול נקרא "מי נח", מלשון מנוחה ונחת רוח – וההסבר בזה הוא: החטאים קלקלו את העולם וניתקו את הקשר בינו לבין האלוקות. מי המבול טיהרו את הארץ וזיככו את העולם וגרמו לנחת רוח אלוקית.
גם טרדות הפרנסה והעיסוק בהבלי העולם הגשמיים נקראים "מי נח" – לפני הירידה לעולם הזה, הנשמה נהנית מזיו השכינה, אך העיסוק בגשמיות מאלץ אותה להתמודד עם כוחות החושך – ודווקא זה מעורר את היהודי להתבונן בכך שכל העולם והשפע שבו הם רק הארה מעצמותו ומהותו יתברך, ותובנה זו מעוררת אהבה ותשוקה לדבוק בקדוש ברוך הוא.
- כמו כן, "תיבת נח" מסמלת את התפילה, המרחב המוגן שבו שומרים על הקשר האישי עם הקדוש ברוך הוא שלא נפגם משיטפון הגשמיות. ודווקא אותם "מים רבים" הם מרוממים את התיבה למקום גבוה ונעלה מאד.
- בשבת שוררת 'מנוחה' אלוקית – העולמות והכוחות האלוקיים מתעלים למעלה. וכך גם בתפילה, העיסוק בגשמיות ובטרדות הפרנסה מתעלה ומתקדש.
