פרשת "ויחי" כולה עוסקת בהכנותיו של יעקב אבינו, לעבור לעולם שכולו "חיים", החיים שאחרי החיים. הפרשה גם מזכירה את דאגותיו של יעקב על החיים הבאים, החיים שיתרחשו כאשר הנשמות ישובו ויתלבשו בגוף בתחיית המתים, ולכן "אל נא תקברנו במצרים" – כדי שלא יצטרך להגיע ל"צער גלגול מחילות". כי רק מתים שבארץ ישראל ננערים מעפרם מיד.
זו ההזדמנות לעסוק בסוגיית תחיית המתים.
תחיית המתים היא העיקר השלוש-עשרה משלוש עשרה עיקרי האמונה שטבע הרמב"ם. העיקר הזה חולל מהפכת עולם בזמנו, הגישות השונות קוטביות מאוד ביחס לייעוד הזה ולמרכזיות שלו בחיים שלנו.
במאמר "כל ישראל" של הרבי, ניגע בעזרת השם, במהות סוגיית תחיית המתים, וגם בהשלכות שלנו עבורנו, בעולם שלנו.
תוכן המאמר:
- גן עדן הוא עולם הנשמות בלי הגופים הגשמיים, ועולם התחייה הוא עולם שבו הנשמות חוזרות לחיות בתוך הגופים הגשמיים. השכר האולטימטיבי על עבודת השם בעולם הזה הוא דווקא ההתגלות האלוקית שבעולם התחייה – וזה תמוה מאד: אמנם לעתיד לבוא הגשמיות תהיה מעודנת ומזוככת יותר, אך אחרי הכול היא תישאר מוגדרת בהגדרה הבסיסית של גשמיות מוגבלת; ואיך ייתכן לומר שקבלת הגילוי האלוקי בעולם הבא מחייבת את הנשמה, במקום להתפשט מהגשמיות, דווקא להתלבש בגוף הגשמי?
- כשם שהאדם מורכב מגוף ונשמה, כך גם התורה: התורה העיונית היא התוכן והחיות האלוקית, והמצוות הן האברים שבאמצעותן מקיימים את הרצון האלוקי.
- ביחס בין תורה למצוות: ברובד הגלוי, התורה נעלית יותר מהמצוות – כי היא מבטאת תוכן אלוקי, אבל בשורש הדברים, המצוות נעלות יותר מהתורה – כי הן הרצון האלוקי שגבוה יותר מהחכמה. גם בגלוי יש מעלה למצוות על פני התורה: התורה היא פירוש וביאור של המצוות, כי הן התכלית. כך גם בגוף ונשמה: ברובד הגלוי, הנשמה נעלה יותר מהגוף – כי היא מבטאת קשר תכני לאלוקות, אבל בשורש הדברים, הגוף נעלה יותר מהנשמה – כי הוא מבטא קשר של בחירה חופשית של הקדוש ברוך הוא עצמו בגוף היהודי. וגם בגלוי יש מעלה לגוף על פני הנשמה: הנשמה נמשכת כדי להחיות את הגוף, כי הוא התכלית.
- בלימוד התורה יש התחלקות: החובה ללמוד משתנה מאדם לאדם; ואילו בקיום המצוות אין התחלקות: החיוב מוטל על כולם באופן שווה – וזאת כי בחכמה (תורה) יש חלקיות, ואילו הרצון (מצוות) הוא חד-ערכי. וכך גם בפועל: בלימוד התורה יש רמות שונות של חיבור בין יהודים שונים, ואילו בקיום המצוות כולם שווים, אפילו הרשעים – וזאת כי התורה היא התגלויות של האלוקות ובכך עשויים להיות הבדלים, ואילו המצוות הן האלוקות עצמה וזה שווה אצל כל היהודים. זו הסיבה לכך שדווקא בעולם התחייה יש חלק ל"כל ישראל": עולם התחייה הוא גילוי האור של המצוות שעושים בעולם הזה, ובכך כולם שווים.
