פרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמוע' מהוות חלק מרכזי ממצוות ה'אהבה' אותן אנחנו מקיימים כל העת: קריאת שמע, מזוזה ותפילין.
במאמר 'והיה אם שמוע' שנאמר בעשרים באב תשכ"ח (יום ההילולא של הגאון הקדוש רבי לוי יצחק, אביו של הרבי), עסק הרבי בהבדלים שביניהן ובמסר החסידי העולה מתוכן.
תוכן המאמר:
- פרשה ראשונה דקריאת שמע – עול מלכות שמים, פרשה שניה – עול מצוות. בפרשה ראשונה – תורה לפני מצוות, בפרשה שניה – מצוות לפני תורה. פרשה ראשונה – "תלמוד גדול", פרשה שניה – "מעשה גדול". פרשה ראשונה – זמן הזה, פרשה שניה – לעתיד לבוא.
- "גדול ה'" – דוקא "בעיר אלוקינו" – בספירת המלכות מטרת בריאת העולם היא גילוי היכולת האלוקית – גילוי שם הוי-ה.
- ומכאן פירוש "מעשה גדול" – על ידי מעשה המצוות, בגשמיות של "עיר אלוקינו", מגיעים ל"גדול השם", גילוי אלוקות.
- העולם מצד גשמיותו אינו יכול להיות דירה לו יתברך, ורק לאחרי הזיכוך שנפעל באמצעות התורה, שהיא ה'ממוצע' בין אלוקות ועולמות – יכולות המצוות לעשות דירה לו יתברך.
- בהתגלות והתגדלות "הוי-ה" ב"עיר אלוקינו" שני שלבים: ראשית, גילוי האות ו' של שם הוי-ה – כלומר גילוי אלוקות יותר טהור, כפי שהוא ע"י התורה, ורק לאחריו, הגילוי של האות ה' האחרונה, שרומזת על מעשה המצוות.
- כל גדלות ה'תלמוד' נובעת מהיותו ריכוך השטח והכנתו ל'מעשה', אמנם התורה היא 'המדריך' לרצון השם בקיום המצוות, אך קיום המצוות הוא מילוי רצון השם שלמעלה מהתורה.
- כל זמן שהעולם לא נזדכך – ה"תלמוד גדול" כדי לזכך העולם, אבל לאחר גמר הזיכוך ה"מעשה גדול" שהוא העיקר.
- פרשה ראשונה עוסקת בזמן הזה, ועל כן הסדר הוא קודם "עול מלכות שמים" ו"תורה" ואחר כך "עול מצוות". פרשה שניה עוסקת אחרי גלות ישראל מארצו, כשהוא מוכן לגאולה, ועל כן ענין המצוות קודם לתורה.
