בהפטרת ראה קוראים על נחמות הגאולה, אז "ושמתי כדכד שמשותייך". אלא שהשנה, בשל הקביעות בראש חודש, נקרא את הפטרת "השמים כסאי".
במאמר "השמים כסאי" שאמר הרבי במוצאי שבת ראש חודש אלול, פרשת ראה תשל"ח – מתבאר כי שתי ההפטרות אומרות את אותו הדבר.
תוכן המאמר:
- "השמים כסאי": התורה שיורדת מן השמים וממשיכה למטה את "ראשו", מוחין, של הקב"ה, היא בדוגמת הכסא המשפיל את ראש היושב עליו. כאשר יהודי לומד תורה הוא 'ממשיך' אלוקות לעולם שלנו, "הקב"ה קורא ושונה כנגדו".
- בני ישראל הם "רגלי" של הקדוש ברוך הוא. "והארץ הדום רגלי" – קיום המצוות שמרומם את הגשמיות ובפרט את ישראל שהם "רגליו" של הקב"ה. ואם כן: השמים כסאי – הורדת העליון, הארץ הדום רגלי – העלאת התחתון.
- ב' הבחינות "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" ישנן גם בתורה ובישראל גופא: שמים וארץ בתורה: שמים – תורה שבכתב, ארץ – תורה שבעל פה. שמים וארץ בישראל: שמים – ירידת הנשמה בגוף, ארץ – הגוף שצריך להתעלות.
- שמים וארץ ב'עבודה': שמים – תורה ומצוות, ארץ – עבודת התפילה והאהבה. כללות העבודה נחלקת אף היא: שמים – שוב, ארץ – רצוא.
- לעתיד לבוא "כדכד שמשותיך" – שוהם וישפה גם יחד. שוהם מורה על יוסף, המשכה מלמעלה למטה. ישפה על בנימין, העלאה מלמטה למעלה. ועל כן צריכה להיות התכללות – "כדין וכדין": גם רצוא וגם שוב, גם תורה וגם מצוות, ובכל אחד מהם בפרטיו גם "שמים" וגם "ארץ". עבודתנו עתה היא בב' הקווים – ועל ידי זה זוכים לגאולה.
