השיחה מבארת את ייחודיותה של שבת פרשת נשא ואת עיקרון ההתחדשות במתן תורה. שבת זו, החלה בסוף 'ימי התשלומין', מהווה 'עילוי ושלימות' של חג השבועות. שם הפרשה 'נשא' רומז שלימוד התורה ('ראש') מרומם לא רק את עצמו אלא גם את שאר עיסוקי האדם בעולם הגשמי – 'בני גרשון נושאי היריעות'.
התורה אינה דבר עתיק שניתן פעם אחת לפני אלפי שנים, אלא מתחדשת בכל יום – 'נותן התורה' בלשון הווה. הסיבה: התורה היא חכמת ה' שלמעלה מהשגה אנושית, ובכל יום הקב"ה 'פותח' מחדש את האפשרות לקלוט אותה. עיקרון זה מקביל להתחדשות הבריאה בכל רגע, שכן 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'. בחג השבועות יורדת ה'הקצבה' השנתית של נתינת תורה, ממנה ניזונה כל ההתחדשות היומית.
ההוראה המעשית: לנצל את כוחות השבת המיוחדים כדי לקבל החלטות טובות בשלשת הקווים – תורה, עבודה וגמילות חסדים – ולקבל את התורה מתוך חיות ותענוג מתחדשים, 'לא כדיוטגמא ישנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה'.
סיכום השיעור:
- שידור חוזר – שבת פרשת נשא היא יום השבת הראשון לאחר זמן מתן תורה, ובו נעשה 'העילוי והשלימות' של מתן תורה. בנוסף היא ב'ימי התשלומין' – 'תשלומין גם מלשון שלימות' – המעניקים לחג שלימות נוספת.
- נשיאת ראש – 'נשא את ראש' מורה שעיקר ושלימות נשיאת הראש היא על ידי לימוד התורה, ועל ידי כך מתעלים גם בני גרשון, נושאי היריעות – שהם עוסקים ב'בירור העולם' וענייני הרשות.
- מדור לדור – בשבת זו מתחילים מחדש את לימוד פרקי אבות מ'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע', ובהמשך הפרק 'על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' – הדגשת בירור העולם על ידי התורה.
- מעשה בפועל – 'בחודש השלישי' רומז שבשלשת הקווים – תורה, עבודה, גמילות חסדים – צריכה להיות התחדשות. החיות וההתלהבות של מתן תורה הראשון חוזרת ונמשכת בכל שנה, באופן נעלה יותר משנה לשנה.
- אחת ולתמיד – 'נותן התורה' בלשון הווה: בכל יום מתחדש מתן תורה, על דרך 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. ההתחדשות הכללית בזמן מתן תורה היא המקור לחיות ולתענוג בלימוד התורה בכל יום ויום של השנה כולה.
