"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" – ושיאה של אותה שמחה היה בניסוך המים על גבי המזבח, מצווה שאינה כתובה בתורה במפורש אלא נמסרה במסורת מסיני. הצדוקים, שגרסו שתפיסת התורה היא על פי שכל בלבד, התנגדו דווקא לה והמשנה מספרת על כהן צדוקי שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.
הרבי מבאר את פשר הפרטים: יין מסמל עבודת השם על פי טעם ודעת, שיש בה הבנה ותענוג; מים מסמלים קבלת עול, ציות פשוט שאין בו טעם מצד עצמו. לניסוך היין הסכימו הצדוקים, ולניסוך המים התנגדו – שכן לשיטתם קבלת עול נחוצה רק ל"רגליים", לפשוטי העם, ולא למשכילים. ודווקא פשוטי העם, שאצלם הביטול ברור ומורגש, הם שהגיבו מיד.
סיכום השיעור:
- סיבה למסיבה – חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו", אך רובנו זקוקים לפשר פנימי שיעניק תוכן ומשמעות לשמחה עצמה.
- השמחה במקדש – שיא השמחה היה בשמחת בית השואבה סביב ניסוך המים, ובמשנה מסופר על הצדוקי שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.
- התנועה הצדוקית – שיטת הצדוקים הייתה שתפיסת התורה היא על פי שכל, ולכן שללו את קבלת העול – למעט עבור פשוטי העם, וזהו שניסך "על גבי רגליו".
- מים ויין – יין מסמל עבודה על פי טעם ודעת שיש בה תענוג, ומים מסמלים עבודה של קבלת עול שאין בה תענוג מצד עצמה.
- טעם המים – כשם שהשותה מים לצמאו מברך, כך מתוך התבוננות בירידת הנשמה נולד צימאון לאלוקות, ואז השמחה שבקבלת עול גדולה יותר מזו שמצד השגה.
