בהפטרת יום א' של ראש השנה מסופר על חנה שעלתה לשילה והתפללה בדמעות לילדים. עלי הכהן חשב אותה לשיכורה וגער בה, והיא השיבה: "ואשפוך את נפשי לפני ה'". הרבי מבאר שאין מדובר בשכרות כפשוטה. עלי טען רק כלפי אופן התפילה: ראש השנה עניינו הכתרת המלך, "תמליכוני עליכם", ובעת עמידה כזו לפני השם אין מקום שיהיה האדם 'שקוע' ברצונותיו שלו – אפילו ברצונות טובים. כמי שפורץ לטקס הכתרה ומבקש טובות אישיות.
תשובת חנה הייתה שבקשתה אינה מציאותה הפרטית כלל, אלא השתפכות פנימיות הנפש – ודווקא זה מתאים לעמידה לפני השם. מכאן הוראה לתפילותינו: אין דורשים מאיתנו לשכוח את צרכינו, ואדרבה, חז"ל תיקנו בנוסח בקשות על בני חיי ומזוני ויש לרצות בהן באמת. אלא שהשאלה אינה 'מה' לבקש כי אם 'איך'.
על פי הבעל שם טוב, ברעב ובצמא של יהודי מתעטפת נפשו האלוקית: כל צורך גשמי הוא כלי שבו מונחים ניצוצות השייכים לנשמתו. לכן מבקשים בריאות, פרנסה וילדים – לא לשם עצמנו, אלא כדי להשלים את החלק שלנו ב"מלוך על העולם כולו בכבודך", לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
סיכום השיעור:
- תפילת חנה – חנה עולה לשילה ומתפללת לזרע אנשים, עלי הכהן גוער בה "עד מתי תשתכרין", והיא משיבה "ואשפוך את נפשי לפני ה'".
- ראש השנה חסידי – עניינה של עבודת ראש השנה הוא הכתרת המלך, "תמליכוני עליכם", תנועה של ביטול שבה אין האדם חש כלל ברצונותיו הפרטיים.
- שיכורה מתפילה – טענת עלי הייתה ש"שכרות" של רצונות עצמיים, טובים ככל שיהיו, אינה הולמת את מי שעומד לפני השם בבית השם.
- "ואשפוך את נפשי" – תשובת חנה: אין זו שכרות ברצונות פרטיים אלא השתפכות פנימיות הנפש – וזה דווקא הכי מתאים לעמידה לפני השם.
- נפש בתחפושת – כל צורך גשמי הוא 'עטיפה' לרעב הנשמה, ולכן מבקשים את הצרכים כדי להשלים בהם את "מלוך על העולם כולו בכבודך".
