דרשה לברית מילה – ויחי

יעקב מבין משהו עמוק: הכוח של ילד יהודי הוא עצום. שאפשר לגדול בתוך הטומאה הגדולה ביותר ועדיין להישאר קדוש. שאפשר להיות בן של המשנה למלך מצרים, לחיות בארמון המלוכה, ועדיין להיות יהודי אמיתי. לכן הוא מחליט שהברכה שתלווה את עם ישראל לדורות תהיה: "בך יברך ישראל לאמר, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". לא כמו אברהם, יצחק ויעקב - הענקים שהיו גדולים מהחיים. אלא כמו אפרים ומנשה - ילדים "רגילים" שהצליחו לשמור על יהדותם בתנאים הקשים ביותר.

משפחה יקרה, קהל נכבד,

היום, כשאנחנו מכניסים את הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו, אני רוצה לספר לכם סיפור מרגש מפרשת ויחי. סיפור שמלמד אותנו על כוחם של ילדים יהודים לצמוח ולשגשג גם בתנאים הקשים ביותר.

אנחנו נמצאים במצרים. לא סתם עוד מדינה, אלא המעצמה התרבותית והכלכלית הגדולה של העולם העתיק. מצרים של אותם ימים הייתה מרכז העולם – עם הפירמידות המפוארות, המקדשים המרשימים, התרבות העשירה. מקום שבו האלילות שלטה בכל פינה, שבו המוסר היה רחוק מאוד ממה שאנחנו מכירים.

ושם, בתוך הטומאה הזאת, גדלים שני ילדים: מנשה ואפרים, הבנים של יוסף. הם לא גדלים בסביבה המוגנת של משפחת יעקב. הם לא זוכים לשבת על ברכי הסבא ולשמוע ממנו סיפורים על אברהם ויצחק. הם גדלים בארמון המצרי, בין בני המלוכה, בתוך התרבות המצרית על כל פיתוייה.

לכאורה, הם היו אמורים להיות אבודים. ילדים שגדלים בסביבה כזו, רחוקים מהמשפחה, מהמסורת, מכל מה שיהודי – איך הם יכולים להישאר נאמנים לדרך של אבותיהם?

והנה מגיע הרגע המכונן. יעקב אבינו, כבר זקן וחולה, פוגש את הנכדים שלו בפעם הראשונה. "מי אלה?" הוא שואל את יוסף. הוא לא מזהה אותם, לא מכיר אותם. אבל אז קורה דבר מדהים – הוא רואה שהם צדיקים. שלמרות שגדלו במצרים, הם נשארו יהודים בכל ליבם ונשמתם.

וברגע הזה יעקב מבין משהו עמוק: שהכוח של ילד יהודי הוא עצום. שאפשר לגדול בתוך הטומאה הגדולה ביותר ועדיין להישאר קדוש. שאפשר להיות בן של המשנה למלך מצרים, לחיות בארמון המלוכה, ועדיין להיות יהודי אמיתי.

לכן הוא מחליט שהברכה שתלווה את עם ישראל לדורות תהיה: "בך יברך ישראל לאמר, ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". לא כמו אברהם, יצחק ויעקב – הענקים שהיו גדולים מהחיים. אלא כמו אפרים ומנשה – ילדים "רגילים" שהצליחו לשמור על יהדותם בתנאים הקשים ביותר.

וזה, הורים יקרים, הסיפור שלנו היום. כי גם אנחנו חיים ב"מצרים". העולם שלנו מלא בפיתויים, בהשפעות זרות, בתרבות שמושכת לכיוונים אחרים. והאתגר שלנו הוא בדיוק כמו של אפרים ומנשה – איך נשארים יהודים אמיתיים בתוך כל זה.

הרך הנולד הזה, שהיום אנחנו מכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו, יגדל בעולם מאתגר. הוא יפגוש את כל הפיתויים, את כל ההשפעות הזרות. אבל הברית הזאת, שאנחנו כורתים היום, היא ההבטחה שגם הוא יכול להיות כמו אפרים ומנשה.

ולכן אני רוצה לברך אתכם, הורים יקרים: שתזכו לגדל את בנכם בדרך התורה והמצוות, כמו שיוסף גידל את אפרים ומנשה. שתזכו לראות אותו צומח להיות יהודי גאה, שיודע מי הוא ומאיפה הוא בא. שכמו אפרים ומנשה, שהפכו לשבטים בישראל למרות כל הקשיים, כך גם הוא יהיה חוליה חזקה בשרשרת המפוארת של עם ישראל.

שתזכו לראות אותו לומד תורה, עושה מצוות, הולך בדרך ישרה. שיעקב אבינו יביט עליו מלמעלה ויהיה גאה בו, כמו שהיה גאה במנשה ואפרים. שהקדוש ברוך הוא ישמור עליו מכל רע, יברך אותו בכל הברכות, ויזכה אתכם לגדל אותו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

מזל טוב!

תגיות:

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

וירא

למה אברהם המתין?

קיום המצוות של האבות היה הידור אישי. תוספת על מה שהיו מחויבים כבני נח. אבל בני נח הצטוו: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". אסור לחבול באחרים ובעצמך. לכן היה אסור לאברהם להחליט ביוזמה אישית לחבול בעצמו בלי שיקבל ציווי מהקב"ה. חובתו הייתה קודם כל לאיסור בני נח. ורק אחר כך הידור אישי.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?