בתחילת הקריאה של תשעה באב, אנחנו קוראים פסוקים שמרעישים כל לב: משה רבנו מנבא בעצב שדבריו יישכחו. עם ישראל ינטוש את ההוכחה העצומה למעמד מתן תורה וילך אחרי עץ ואבן. הקב"ה יזרוק אותנו לייסורים נוראים בין העמים.
"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל… כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ… והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים".
וכאן מגיעות מילים מדהימות ששום בן אנוש לא היה יכול להצהיר בביטחון: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך… כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך".
איזו היתכנות הייתה להבטחה כזו? איזה עם אחר נותר מאותם ימים?
הרב זקס מביא עובדה מדהימה: האזכור הראשון בהיסטוריה, מחוץ למקרא, לקיומו של עם ישראל, מספר על מותנו! ב"מצבת מרנפתח", אנדרטת ניצחון מצרית מלפני 3200 שנה, כתוב על עם ישראל ש"אין זרע לו".
כך שעם ישראל הוא מי שאינו אמור להיות. ואולם אנחנו העם היחיד מאותה תקופה שחי ובועט!
זה הנס הגדול בהיסטוריה. מהו פלא הפלאות ששם ללעג כל כלל היסטורי? נס קריעת ים סוף? נס פך השמן? הניצחון הפלאי במלחמת ששת הימים? יש נס גדול פי מיליון: אנחנו עצמנו. העובדה שאנחנו יושבים בבית הכנסת ולומדים את השיעור הזה.
לפני 3335 שנה יצאנו ממצרים. היינו מוקפים באימפריות אדירות שלא הייתה יכולת לגבור עליהן. חלפו 3335 שנה ואיפה כולן? היכן המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים והרומים? קרה להם מה שקורה לכל אומה: היא נעלמת אחרי דורות. הכלל ההיסטורי אומר: אדם מת ואומות מתפוגגות.
האומה היחידה שראתה את כולן, סבלה מכולן – והתגברה על כולן היא עם ישראל.
ספר חובת הלבבות מציע להרהר בדברים אלו ולשאוב מהם חיזוק: "אם יבקש אדם בזמן הזה לראות משהו דומה לעניינים ההם [הניסים הגלויים], יביט בעין האמת עומדנו בין האומות מעת הגלות וסידור ענייננו ביניהם עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי… כמו שהבטיחנו יוצרנו: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם'".
אם הראיה הראשונה דיברה על מאורע מהימים ההם – מעמד הר סיני – הראיה השנייה מונחת על השולחן והיא אנחנו עצמנו!
משה רבנו מבטיח שנישאר מתי מעט ונשוב אל ה' והוא ישיב אותנו ארצה. איזה נביא היה לוקח סיכון כזה? להבטיח שעם קטן ישרוד אלפי שנים של רדיפות ויחזור לארצו? זו נבואה שכל ההיסטוריה סותרת אותה, ובכל זאת היא התקיימה במלואה.
*
ערב תשעה באב הוא הזמן לחזור ולהזכיר את הבטחת ה': "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך". אנחנו עצמנו ההוכחה החיה לאמתות התורה. כל יהודי שקיים היום הוא נס מהלך, הפרכה חיה לכל חוקי ההיסטוריה.
כשמתבוננים על כך, מבינים שאם הקב"ה שמר עלינו 3335 שנה, בוודאי ימשיך לשמור עלינו. ואם קיים את הנבואה על הגלות, בוודאי יקיים גם את הנבואה על הגאולה השלמה.
ואז ייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה בקרוב ממש.



