בפרשתנו משה מציע לעדת קורח את מבחן הקטורת, אך משסרבו דתן ואבירם לפגישת השלום, גילה משה שהמטרה האמיתית היא מחלוקת כשלעצמה – ערעור הנהגה ופיצול העם. אז ביקש: "אל תפן אל מנחתם", ובפרט ביקש שחלקם בקורבן התמיד לא יתקבל. לכאורה בקשה זו תמוהה: קורבן התמיד הוא קורבן ציבורי, ולציבור כישות אין "חלקים" לייחד ליחידים.
אך הרבי מלמד שכאן מתגלה הייחוד של ה"נשיא": כל אדם אחר יכול לראות את המציאות רק כ"ציבור" או כ"יחיד". הנשיא, לעומת זאת, מסוגל להכיל את שניהם. הוא אחראי לעם כולו ובו בזמן הוא רואה כל אחד ואחד כיחיד ייחודי בלתי ניתן לוויתור. זוהי ההגדרה המהותית של "רבי" – ממשה רבינו, דרך הרבי הריי"צ, ועד לרבי שלנו – זה המסר: לדאוג לכלל ולפרט בבת אחת.
סיכום השיעור:
- אל תפן אל מנחתם – משה הציע את מבחן הקטורת לעדת קורח בכבוד ובלגיטימציה. כאשר דתן ואבירם סירבו לפגישה, הבין משה שאין כאן מחלוקת עניינית אלא רצון במהפכה ובמחלוקת כשלעצמה – ואז ביקש "אל תפן אל מנחתם".
- על מה ההפגנה? – הסירוב להידברות חשף: המטרה לא הייתה הכהונה אלא ערעור על מנהיגות משה. מחלוקת לשם מחלוקת אין לה מקום בעם ישראל, ומשה בחר בעונש שיבטא זאת בצורה ייחודית.
- שיעור באחדות – משה ביקש שגם חלקם של המורדים בקורבן התמיד לא יתקבל. המסר: קורבן התמיד מכיל כל יהודי – חוטא ומפקפק – אך לא מחלוקת. מחלוקת היא הדבר היחיד שאינו נסבל.
- ציבור זה לא אוסף יחידים – כיצד ניתן לייחס "חלק" בקורבן ציבורי ליחידים, הרי ציבור אינו שותפות – הוא ישות עצמאית שאינה ניתנת לחלוקה? רק ה"נשיא" מסוגל להכיל את שני הממדים.
- הנשיא הוא גם וגם – ה"נשיא" אינו רק איש ציבור ולא רק מדריך אישי – הוא שניהם יחד, במהותו. הוא רואה כל יחיד כיחיד גם בתוך מציאות ציבורית. "יודע אני" – ידיעה שרק הנשיא מסוגל לה.
- ממשה רבינו לנשיא דורנו – הרבי מקשר זאת לגאולת הרבי הריי"צ בג' תמוז: החיבור המופלא של ציבור ויחיד. וכך דורש הרבי גם מאיתנו.
