קורבנות הנשיאים בחנוכת המזבח, החוזרים שתים-עשרה פעם באותו הרכב מדויק, נושאים משמעות עמוקה. רש"י מפרט את הרמזים הסמליים: הקערה רומזת לאדם הראשון, המזרק לנח, הכף לתורה, ובעלי החיים לאבות האומה. ניתוח מעמיק חושף שני צירים: ציר היסטורי (לפני מתן תורה ולאחריו), וציר חומרי (כלים וצמחים לעומת בעלי חיים).
החידוש של המזבח הוא היכולת ליהודי – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" – לקחת בהמת חולין ולהפוך אותה לקודש מוחש. בקורבנות הצמחיים והכלים אין שינוי גלוי, אך בבעלי החיים הקדושה ניכרת בעין דרך האש שיורדת מן השמיים ושורפת אותם.
סיכום השיעור:
- קורבנות הנשיאים – שנים עשר נשיאי השבטים הקריבו אותה רשימת קורבנות בדיוק לרגל חנוכת המזבח, ויש לחפש את המשמעות מאחורי הרכב הפריטים המסוים.
- הרמזים – פירוש רש"י מפענח את הסמלים שבכל פריט – הקערה רומזת לאדם הראשון, המזרק לנח, הכף לתורה, ובעלי החיים לאבות האומה ולעם ישראל.
- החידוש של המזבח – החידוש של המשכן והמזבח הוא יכולתו של יהודי לקחת בהמת חולין ולהפוך אותה לקודש על ידי הקרבתה והאש שיורדת מן השמיים.
- מדומם לחי – בקורבנות הצמחיים והכלים (הסוג הראשון) לא ניכר שינוי גלוי, ואילו בקורבנות מן החי (הסוג השני) ההשתנות מוחשית – זה הביטוי הסמלי לחידוש המזבח.
- ישראל והאומות – הסוג הראשון של הקורבנות מרמז לדמויות שלפני עם ישראל (אדם הראשון, נח, האומות), והסוג השני מרמז לעם ישראל ולאבות.
- איפה הכף? – שאלה: "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת" שייכת לסוג הראשון (דומם) למרות שמרמזת לתורה – מדוע? התשובה: היא מרמזת לתורה כפי שניתנה "מידו של הקדוש ברוך הוא" – פוטנציאל גרידא, לפני שהיהודי לוקח אותה ומקיים אותה בפועל.
