השיחה עוסקת במשמעותה של שבת הגדול, השבת שלפני פסח, ובקשר לפרשת צו. הרבי מבאר מדוע הנס של 'למכה מצרים בבכוריהם' נחשב 'נס גדול' וזכה ליום זיכרון עצמאי. בעוד שכל שאר ניסי יציאת מצרים היו התערבות אלוקית חיצונית שלא חוללה שינוי פנימי במצרים, הרי הנס של שבת הגדול היה שונה מהותית: בכורי מצרים עצמם, האליטה של החברה המצרית, התקוממו נגד שיטת הדיכוי. זהו ביטוי לשינוי פנימי, בו הכח המנגד עצמו הופך ומכיר באמת.
הרבי מסביר שהתכלית של יציאת מצרים היא גילוי אלוקות באופן קבוע ונצחי בעולם, לא רק באירועים חד-פעמיים. לכן דווקא נס זה נקרא 'התחלת הגאולה', כיוון שהוא מסמל את הסוג הנכון של שינוי – פנימי ובר קיימא. לסיום, הרבי מקשר לפרשת צו ולדברי רש"י 'אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות', המבטאים שכאשר שינוי הוא חלק טבעי מהאדם, הוא נעשה מיד ונמשך לנצח.
סיכום השיעור:
- מיד ולדורות – פרשת צו נפתחת בלשון 'צו' החריגה, שלפי רש"י מורה על זירוז 'מיד ולדורות'; הרבי מגדיר את המעלה של עבודת ה' בצורה קבועה ורציפה כמטרה המרכזית המכינה את העולם לגאולה.
- חודש הניסים – ניסן מלשון נס ובשני נוני"ן מורה על 'נסי נסים'; ענין הניסים מודגש במיוחד בשבת הגדול שממנה מתברך חג הפסח, ובה נעשה 'נס גדול' של 'למכה מצרים בבכוריהם'.
- נס גדול – מדוע דווקא נס זה נקרא 'נס גדול' ונחשב 'התחלת הגאולה', הרי לכאורה זהו רק עוד נס בשורת הניסים; וכן מדוע נקבע לציינו בשבת דווקא ולא בתאריך י' בניסן בו אירע.
- המטרה: קביעות – התכלית של יציאת מצרים היא לגלות אלוקות באופן קבוע ונצחי, כפי שהתממש חלקית במשכן ובמקדש ויגיע לשלמותו בגאולה; כל פעולה שהופכת את נוכחות ה' לחלק טבעי מהעולם היא הישג בדרך ליעד.
- שינוי פנימי – ייחודיות נס שבת הגדול היא שבכורי מצרים עצמם, האליטה של החברה, חוללו שינוי מבפנים; בשונה משאר הניסים שהיו התערבות חיצונית, כאן מצרים עצמה השתנתה, ולכן זהו 'נס גדול' ו'התחלת הגאולה'.
