בשמחת תורה, בתוך פיוט העוסק במעלות התורה, נאמרת שורה המבקשת שהמשיח יבוא בזכות שמחה זו – סימן שיש ליום קשר מהותי עם הגאולה.
הסבר ראשון: חז"ל השוו את יום הגשמים ליום קיבוץ גלויות, ובשמחת תורה מתחילים להזכיר "מוריד הגשם". הגשם מכונה 'גבורות' משום שהוא יורד מדוד ובטיפות ולא כמבול, וכאן מתגלה עיקרון: הגבורה עצמה היא לבוש של חסד, שנועד שהשפע יתקבל בלי להזיק. וזהו בדיוק סוד הגאולה, שאז יתגלה שכל קושי הגלות היה חסד.
הסבר שני: הרבי הרש"ב מלמד שביום זה מתגלה בכל יהודי ה'יחידה שבנפש', ולכן גם מי שרחוק כל השנה נמשך לרקוד עם ספרי התורה. התגלות זו היא עניין של גאולה, שאז יתבטלו כל ההסתרים.
סיכום השיעור:
- בוא יבוא – בתוך פיוט העוסק במעלות התורה משובצת בקשת הגאולה – "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח בשמחת תורה" – ומכאן שיש ליום שייכות מיוחדת לגאולה.
- גבורה שבחסד – "גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות": הגשם יורד במדידה ולכן נקרא 'גבורות', ומתגלה בו סוד החסד המסתתר בלבוש של גבורה – כפי שיתגלה בגאולה.
- יחידה שבנפש – "בשמחת-תורה הוא התגלות יחידה שבנפש, מעין לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו" – ולכן נמשכים אליו גם רחוקים.
- תחנה סופית – י"ז הפסוקים שלפני ההקפות נחתמים ב"כי מציון תצא תורה", ו"כי" משמש בלשון "כאשר" – שכל הפסוקים יתקיימו בשלימותם בגאולה.
- מראה עיניים – "אתה הראת לדעת" היה רק "מעין" הגילוי העתידי, ושלימותו תהיה לעתיד לבוא כשיהיה גילוי אלוקות "בלי שום לבוש".
