העולם המודרני נוצץ ומפתה, הטכנולוגיה נוחה וקורצת. איך אפשר להיות יהודי רוחני בלי להתפתות לטעום את העולם? למה לא 'לעשות חיים' וליהנות מכל השפע הזה? ואיך זה שהחומרנות נראית כל כך טוב?

עובדים את השם, מרגישים משהו, מתעוררים – אבל בבת אחת הכול נעלם, מתפוגג, כאילו לא היה. למה זה קורה? ואיך מצליחים לא לפספס את ההתעוררות?

יש לנו פחד קמאי מהעולם הזה, מהיצר הרע, מהנפש הבהמית. אז מה באמת עושים עם ה'נחש' הזה, ומאיפה הוא מקבל את הכוחות החזקים שלו? ואולי בעצם אין ממה לפחד? אולי זה רק חיזיון תעתועים?

נדמה שקשה מאד להתמודד עם היצר הרע, ואולי הדרך היחידה היא פשוט 'להרים רגליים' ולברוח? לפעמים אכן צריך 'לברוח', אבל לא בפאניקה ובבהלה, אלא בשיטתיות ובצורה מסודרת

איזה דרייב יכול להניע אותנו בכל רגע בחיים של עבודת השם? למה אי אפשר להסתפק במה שהשגנו, ואיך יוצאים ממצרים כל יום מחדש?

מכת הבכורות היא חלק מרכזי וחשוב בסיפור יציאת מצרים. למעשה, על שם ההתרחשות במכת בכורות נקרא חג הפסח כולו – לציון הפסיחה והדילוג על בתי בני ישראל. מתברר כי אותו 'דילוג' אלוקי מבטא את האהבה האינסופית של ה' לעם ישראל.

המרכיבים הבולטים ביותר בשולחן הסדר הם המצות והיין. והם מספרים לנו סיפור. סיפור על הגאולה ממצרים, וגם סיפור על הגלות והגאולה שלנו, של כל אחד מאתנו.