הלכה תמוהה אודות מצב מורכב בהקרבת הקורבנות בבית המקדש, מתבררת כרלבנטית בעבורנו כיום ומלמדת כיצד לדבר עם היצר הרע בשתי השפות שהוא מבין.

משה חושב להיות השופט היחיד, אך יתרו מציע לו להאציל סמכויות. מתברר ששניהם צודקים. אלו שתי שיטות חינוכיות, וגם שתי גישות בעבודת ה' שכל אחד יכול להזדהות איתן. שתי הגישות טובות, אך אחת מהן נכונה יותר.

הרגש הטבעי אומר לנו לקיים את המצוות בהזדמנות הראשונה שיש לנו, כך גם מדריכים אותנו חז"ל. אלא שיחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לקיים את המצווה מוקדם מדי, בלי הכנה. את זה אנחנו לומדים מההתנהגות מעוררת הפליאה של משה רבינו, המתוארת בפרשה.

מה הסגולה שיש בפתיחת הארון? כיצד היא מתחזקת כאשר מוציאים מספר גבוה של ספרים? ומה חשיבותו של הקטע 'אב הרחמים'?