מה מקומו של היחיד בעבודת ה'? מה משקלו של כל פרט מול הכלל? היכן וכיצד משתלב ה"אני" היהודי עם ה"אנחנו" הקהילתי והציבורי? – על כך מלמד אותנו עיון בחנוכת המזבח על ידי נשיאי השבטים

הלכה תמוהה אודות מצב מורכב בהקרבת הקורבנות בבית המקדש, מתבררת כרלבנטית בעבורנו כיום ומלמדת כיצד לדבר עם היצר הרע בשתי השפות שהוא מבין.

משה חושב להיות השופט היחיד, אך יתרו מציע לו להאציל סמכויות. מתברר ששניהם צודקים. אלו שתי שיטות חינוכיות, וגם שתי גישות בעבודת ה' שכל אחד יכול להזדהות איתן. שתי הגישות טובות, אך אחת מהן נכונה יותר.

בדיני הקניין ההלכתיים, יש סוגי עסקאות שלא ניתן לבצע. באופן עקרוני, אי אפשר להעביר בעלות על טובין שעדיין לא נוצרו. אך גם לזה יש פתרון יצירתי – והתבוננות במשמעות הדברים תסייע לנו לנסח את שלושת השלבים בדרך לעבוד את השם באמת.

הרגש הטבעי אומר לנו לקיים את המצוות בהזדמנות הראשונה שיש לנו, כך גם מדריכים אותנו חז"ל. אלא שיחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לקיים את המצווה מוקדם מדי, בלי הכנה. את זה אנחנו לומדים מההתנהגות מעוררת הפליאה של משה רבינו, המתוארת בפרשה.

מה הסגולה שיש בפתיחת הארון? כיצד היא מתחזקת כאשר מוציאים מספר גבוה של ספרים? ומה חשיבותו של הקטע 'אב הרחמים'?

איזו פרשה מתפרסת על פני שלושה ספרים? איך נזכה שעבודת ה' תהיה חלק טבעי מאיתנו? ומי זוכה שהעבירות נחשבות לו כמצוות?

מה ענה הצמח צדק לחסיד שביקש לעלות לארץ? כיצד הגיב הרבי הרש"ב לתלמידים שניגנו במהירות? והאם יש דרך מובטחת להצלחה בניצול הזמן?

מדוע מכריזים 'חזק' שלוש פעמים? מה גורם ליצירת 'חזקה'? וכיצד נוכל לחולל שינוי קבוע ופנימי?