פרשת ויקרא פותחת את ספר הקורבנות דווקא בדיני קורבן נדבה, ולא בקורבנות חובה כפי שהיה מתבקש. הרבי מבאר שיש לכך שני הסברים המשלימים זה את זה.
ההסבר הכרונולוגי: דיני הקורבנות נמסרו למשה בתוך ימי המילואים, בתקופה שבה לא סביר שחטאו ישראל, ולכן הקורבנות הראשונים שיוקרבו יהיו מטבע הדברים קורבנות נדבה – ביטוי לצימאון ולתשוקה לגשת אל המזבח החדש ולהתקרב לה'.
ההסבר הפנימי: פתיחה זו אינה רק פרט כרונולוגי אלא הצהרה עקרונית על מהות הקורבן כולו. "בקורבנות נדבה דיבר הענין" – כל הקרבנות, כולל קרבנות חובה, הם בעצמותם "קרבנות נדבה". העיקר אינו הטקס הפיזי אלא כוונת הלב, הרצון הפנימי להתקרב לה'. אדם שמקריב קורבן חטאת כתשלום קנס בלבד – מחמיץ את כל הענין.
המסקנה לחיינו: עבודת ה' אינה יכולה לנבוע רק מחובה. נקודת המוצא חייבת להיות נדבת הלב – האושר להיות יהודי, הזכות לקיים מצווה, השאיפה לדבוק בה'.
סיכום השיעור:
- למה נדבה? – התורה פותחת את ספר הקורבנות דווקא בקורבנות נדבה – אלו שתלויים ברצונו החופשי של האדם – ולא בקורבנות חובה, וזה דורש הסבר.
- דבר ראשון נדבה – ההסבר הכרונולוגי: דיני הקורבנות נמסרו למשה בתוך ימי המילואים, לפני חנוכת המשכן. בימים אלו לא סביר שחטאו, ולכן הקורבנות הראשונים שיוקרבו במזבח החדש יהיו דווקא קורבנות נדבה.
- כל הקורבנות נדבה – מעבר להסבר הכרונולוגי – פתיחת התורה בנדבה מלמדת על מהות הקורבן כולו: "בקורבנות נדבה דיבר הענין" – כל הקרבנות הם בעצם קרבנות נדבה, לפי שבכל קרבן העיקר הוא נדיבות הלב וכוונת המקריב.
