בפרק שלפנינו נלמד על מלחמת מלכי הדרום, בה התרחשו שני ניסים; האחד, ירידת אבני ברד מן השמים. והשני, העמדת השמש על ידי יהושע.
במסגרת השיעור נלמד רק את חציו הראשון של הפרק – עד פסוק יד. בחלק זה מתוארת ההתארגנות למלחמה והזעקת בני ישראל, ולאחר מכן שני הניסים הגדולים. בהמשך הפרק מתואר באריכות, במשך 30 פסוקים נוספים, עד פסוק מג – כיצד לכדו בני ישראל את כל המלכים ועריהם והענישו אותם. דילגנו על חלק זה משתי סיבות; ראשית, כיוון שהוא עוסק בפרטים טכניים. ושנית, כיוון שבכל מקרה, פרק זה הוא האחרון שנלמד לפי הסדר, ובשיעור הבא נדלג לפרק כב – לסוף ימי יהושע.
במהלך השיעור הארכנו במספר נקודות מהותיות, על פי דברי חז"ל:
אבני הברד שירדו מן השמים, אותן מכנים חז"ל 'אבני אלגביש'; השירה ששר יהושע על הנס, והעימות בינו לשמש שנאלצה לעצור משירתה; משך הזמן בו השמש עמדה מלכת; אריכות מיוחדת הוקדשה להבדל בין משה ויהושע, כיוון שגם למשה עמדה חמה במלחמת סיחון, אך התורה מתייחסת לכך רק ברמז. הבאנו לכך הסברים של מפרשי הפשט, ולאחר מכן אריכות על פי הפנימיות.
סיכום השיעור:
- מלכי הדרום נערכים למלחמה על גבעון. בני ישראל מוזעקים ומפתיעים את המלכים שבורחים בבהלה. במנוסתם, השליך עליהם ה' אבני ברד והרג בהם.
- בסיום המלחמה שר יהושע על נס נוסף – העמדת השמש כדי שהמלחמה תוכל להסתיים. העמדת השמש מבטאת את שליטתו המוחלטת של הקב"ה על הטבע.
