בשיעור הנוכחי נלמד את חציו השני של פרק ז (פסוקים טז-כו) המתאר את זיהויו של החוטא עכן ועונשו.
נושא מרכזי מאוד בשיעור הוא הרעיון שעכן לא היה אדם רגיל; המניע למעשיו היה אידיאולוגי, והוא ביקש לקדש את שלל הארץ ולא להחרימו. על פי הפנימיות, המחלוקת בינו ליהושע נבעה מן ההבדל בין יהודה ליוסף בדיון אם תלמוד גדול ממעשה או להיפך. אמנם בפועל עכן חטא בכך שהפר את הוראת יהושע, אך לבסוף חזר בתשובה ובכך לימד דרך לשבים ואף חיבר תפילה מיוחדת – הקטע 'ועל כן' שבהמשך ל'עלינו לשבח' שתיקן יהושע.
ביארנו מספר נקודות בפשט במקומות שהפסוקים מקצרים והמדרש משלים את התמונה. כך לדוגמא אופן הזיהוי שהיה בעזרת החושן. רשימת הדברים שעכן חמד. והשאלה האם בני משפחתו נענשו, שנתונה במחלוקת בין המדרשים.
בנוסף, התייחסנו לאורך הפרק לנקודות מרכזיות, חלקן בפשט הפסוקים וחלקן ברובד מעמיק יותר – על פי דברי חז"ל המובאים בדף המקורות, כדלהלן:
פרטי העימות בין עכן ליהושע וסירובו להודות, עד להודאתו; חמשת פשעי עכן והלימוד 'אע"פ שחטא ישראל הוא', בהקשר זה הבאנו את ביאור החסידות למשמעות 'ישראל הוא'; המניע האידאולוגי של עכן: לאכול משלל הארץ; כוחה של תשובה, ודברי חז"ל לפיהם עכן תיקן תפילת 'ועל כן נקווה'; ההבדל הפנימי בין 'עלינו' שחיבר יהושע ל'ועל כן' שחיבר עכן – מחלוקת יהודה ויוסף, תלמוד ומעשה.
סיכום השיעור:
- יהושע הטיל גורל בין השבטים ולאחר מכן בין משפחות השבט וכן הלאה – עד שהגיע לעכן. הוא פנה אליו בלשון תחנונים וביקש ממנו להודות. תחילה ניסה עכן להתריס, אך לבסוף הבין את השלכות המעשה והודה.
- חז"ל מבארים שעכן הודה גם על חטאים קודמים. למרות זאת נלמד מכאן הכלל 'ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא'. ביאור הדבר על פי החסידות הוא, שהנשמה האלוקית נשארת בקדושתה ויכולה להתגלות ברגע אחד – כשם שעכן עצמו התחרט והודה.
- חז"ל מפרטים את הפריטים שעכן לקח, למרות שהיה עשיר גדול. המניע למעשיו היה אידאולוגי – להנות משלל הארץ ולא להחרימו.
- יהושע ביקש להביא את המעילה והציג אותה לפני ה' ולפני העם. לאחר מכן המיתו את עכן, ולמספר דעות גם את בני משפחתו שחיפו עליו.
- מסיפור זה נלמד בגמרא הצורך בוידוי לפני המיתה. עכן אכן התוודה וחזר בו ובכך לימד דרך לשבים ואף תיקן תפילה מיוחדת.
- על פי החסידות, ההבדל בין הקטע 'עלינו לשבח' שחיבר יהושע, לקטע 'ועל כן' שתיקן עכן – הוא ההבדל בין גישת יהודה לגישת יוסף בקונפליקט בין התלמוד למעשה: גישת יהושע ויוסף היא שהחוויה הרוחנית גדולה יותר, וגישת עכן ויהודה היא שהביצוע המעשי גדול יותר.
