השינוי הראשון של הגאולה יתרחש ברמה התורנית-הלכתית. הרמב"ם חותם את חיבורו הגדול המסכם את כל פרטי ההלכה היהודית בשני פרקים אודות העתיד: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה, הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבים קרבנות ועושים שמיטים ויובלות, ככל מִצְווָתָן האמורה בתורה".
אנו שהתרגלנו לעלות לירושלים בחשש שלא נפגוש איזו מפגע חלילה, אנו שהתרגלנו לעקוב בזהירות אחרי הכותרות מאזור הר הבית שלא יציתו אש מול העולם המוסלמי – נזכה לראות עולם חדש. האיש שיתגלה כמשיח יתמנה למלך ישראל ויקים את מוקד הקדושה בעולם: בית המקדש.
מה איבדנו בחורבן?
בעוד שההלכה היהודית כיום לוקה בחסר וכשני שליש מתרי"ג מצוות התורה אינן אפשריות לקיום, ביאת המשיח תביא את השלמות לחיים ההלכתיים ותאפשר מימוש מלא של דרישות התורה.
בתשעת הימים אנו מתאבלים על מה שאבד. אבל על מה בדיוק? על אבני הבניין? על עצי הזית שנכרתו? לא. אנו מתאבלים על השלמות שאבדה. על החיים ההלכתיים השלמים שהפכו להיות חלקיים. על הקדושה המוחשית שנעלמה מהעולם.
הכיסופים שלנו בתשעת הימים אינם נוסטלגיה ריקה לעבר, אלא זכירה של מה שאמור להיות. האבל שלנו הוא עדות לכך שאנו יודעים שהמצב הנוכחי אינו המצב הטבעי.
הקדושה תתפשט על העולם כולו
הקדושה של ירושלים לא תתרכז רק בתוך העיר, אלא תתפשט על פני העולם כולו. הנביא ישעיהו מציג את חזון "אחרית הימים" בו יגיע היקום כולו אל נקודת השלמות שלו:
"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".
יום יבוא ואנשים לא ידברו על כדורגל, הם יתחננו לקדושה. כותרות העיתונים יספרו מה לימד הכוהן בבית המקדש ובמקום לטוס למונדיאל, אנשים יריבו על הטיסות לירושלים כדי לשמוע את דבר האלוקים.
השלום והרוגע העולמיים
התודעה הרוחנית המתוקנת תיתן את אותותיה ברוגע ושלום עולמיים ובמקום להשחיז סכינים ולצחצח כלי מלחמה, האומות יעסקו בשלום עולמי ותיקון עולם. השלווה תחלחל אפילו אל עולם החי ובעלי החיים כולם – מהספארי ברמן גן ועד ארצות המוצא שלהם בג'ונגלים העבותים של אפריקה – ייפרדו מהטבע האכזרי שלהם ויהפכו להיות חיות מחמד נעימות למגע.
"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה… וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
זה בדיוק החזון אותו בחרו מקימי האו"ם לחקוק על חזית הבניין בניו יורק. המתנה הגדולה ביותר שקיבלו אומות העולם מהדת היהודית היא האמונה שהעולם מתקדם לכיוון טוב. עד כמה שהחיים מסובכים, עד כמה שבני האדם מסוגלים להפיץ רוע, העולם השתכנע מהחזון היהודי כי הרוע הוא זמני והטוב ינצח.
ומעל ומעבר לכל זה, הנביאים מציגים את ההבטחה שהיא ללא ספק המופלאה מכולן: קבורת המוות והמעבר לחיים נצחיים כפי שהובא בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם. אותו אירוע מטלטל שלא נדע ממנו בדמות פרידה מאדם יקר – ייעלם לחלוטין מעולמנו ובני האדם יחיו לנצח. העולם הולך אפוא לנקודה מושלמת בה לא תהיה דאגה ואפילו לא סיבה לדאגה.
הכיסופים של תשעת הימים
בתשעת הימים הכיסופים שמתעוררים בנו אינם תאווה לדברים שלא היו מעולם. אנו מתגעגעים לדברים שהיו ואבדו. אנו מתגעגעים לבית המקדש שעמד, לקדושה שהייתה נוכחת, לשלמות החיים שהייתה אפשרית.
הכיסופים האלו הם עדות לכך שבנשמתנו זכור הזיכרון של המושלמות. אנו יודעים איך זה אמור להיות כי פעם זה היה כך. הצער בתשעת הימים מעיד על הידיעה הפנימית שהמצב הנוכחי אינו המצב הטבעי.
ולכן הכיסופים הללו הם גם תקווה. הם מעידים על האמונה שמה שהיה יחזור. שהשלמות שאבדה תושב. שהקדושה שנעלמה תתגלה שוב.
החזון של הגאולה המושלם הוא לא חלום רחוק, אלא הזיכרון החי בנשמתנו של מה שאמור להיות. הכיסופים של תשעת הימים הם הדרך שלנו לגעת בחזון הזה ולהתכונן לקראתו.
