השיחה עוסקת בכך שביום תשעה באב, רגע לאחר החורבן, "נולד מושיען של ישראל" – נשמת המשיח. הרבי מדגיש שאין זו אגדה בלבד, אלא היא באה לידי ביטוי בהלכה: מחצות יום תשעה באב מקילים באבלות (ישיבה על ספסל) ומוסיפים את נוסח "נחם".
יתר על כן, לידת המשיח אינה מאורע חד-פעמי מן העבר, אלא חוזרת ומתרחשת מדי שנה, ו"מזלו גובר" – כוחו של משיח מתגלה ביום זה בעוצמה, ולכן הוא יום מסוגל לגאולה.
סיכום השיעור:
- מאורע מכונן – רגע לאחר החורבן "נולד מושיען של ישראל"; דבר זה אינו רק אגדה אלא בא לידי ביטוי בהלכה – אמירת "נחם" וישיבה על ספסל במנחת תשעה באב.
- מזלו גובר – לידת המשיח חוזרת ומתרחשת מדי שנה בתשעה באב, ו"מזלו גובר" – כוחו של משיח מתגלה ביום זה בעוצמה, והוא יום מסוגל לגאולה.
- 'יום הולדת' נדחה? – כשתשעה באב חל בשבת והצום נדחה, נשאלת השאלה האם גם ה'סגולה' לגאולה נדחית ליום ראשון, או נותרת בשבת.
- המטרה – שני יסודות: כל העולם נברא "בשביל ישראל", והשבת היא "בן זוג" של עם ישראל – שניהם מובדלים ולמעלה מעניני העולם.
- זמן שיא – לכן ענין לידת המשיח אינו נדחה ואף מתחזק בשבת; "הענינים הטובים ישנם יותר בגילוי ובתוקף ביום השבת".
