השיחה עוסקת בבקשתו המפתיעה של משה רבינו מהקב"ה לאחר חטא העגל: "מחני נא מספרך". הרבי מקשה על פירוש רש"י שמשה חשש לזכרו ההיסטורי, שכן בשעה גורלית כזו לא ייתכן שהרועה הנאמן מתעסק בתדמיתו. ההסבר העמוק הוא שהתורה היא עצם מציאותו של משה ובבקשו למחות את שמו ממנה, הוא מוותר על כל מהותו. מדוע? משום שהתאחדותו של משה עם עם ישראל עמוקה עוד יותר מהתאחדותו עם התורה.
כשם שאצל הקב"ה "ישראל קדמו לתורה", כך גם אצל נשיאי הדור ואצל כל צדיק – הקשר עם יהודים קודם לכל. משה מבקש לחשוף את הרובד שמעל התורה, את הקשר העצמי בין הקב"ה לכל יהודי, שמאפשר כפרה גם כשמצד התורה אין לה מקום.
חששו האמיתי היה שאם יושלכו חוטאי העגל, ילמדו לדורות שמצווה חשובה יותר מיהודי. המסר הוא שאהבת ישראל דורשת מסירות נפש, שכל יהודי באשר הוא יקר יותר מכל, ושחובתנו לקרב כל יהודי לתורה מתוך אהבה ללא תנאי.
סיכום השיעור:
- "מחני נא מספרך" – משה מבקש מה' למחוק את שמו מכל התורה אם לא ימחל לישראל על חטא העגל. רש"י מפרש שחשש שיאמרו עליו שלא היה כדאי לבקש רחמים, אך הרבי מקשה שבשעה גורלית כזו לא ייתכן שמשה דואג לזכרו ההיסטורי.
- עבור מי? – התורה היא עצם מציאותו של משה – "התורה נקראת על שמו" כי "נתן נפשו על התורה". בבקשת "מחני נא מספרך" הוא מוותר על עצם מציאותו וקיומו, למען יהודים שחטאו בחטא החמור ביותר.
- קודם כל יהודים – "משה הוא ישראל וישראל הם משה". התאחדותו של משה עם בני ישראל עמוקה יותר מהתאחדותו עם התורה, כשם שאצל הקב"ה "ישראל קדמו לתורה".
- על כף מאזניים – משה מבקש להתעלות מעל ערוץ הכפרה של התורה ולחשוף את הקשר העצמי בין הקב"ה לכל יהודי – קשר שגבוה יותר מהתורה ומאפשר כפרה אפילו על חטא העגל.
- למנוע טעות – חשש משה לא היה על תדמיתו, אלא שאם חוטאי העגל יושלכו הצידה ילמדו לדורות שמצווה חשובה מיהודי. לכן ביקש שלא ייוותר בתורה בלי עם ישראל, כדי להעביר את המסר שאין דבר יקר יותר לה' מכל יהודי.
