מנהיג מגמגם – סוד השליחות של משה

מדוע בחר הקב"ה בכבד פה להנהיג את עם ישראל?

בפרשת וארא עולה תמיהה מחייבת הסבר: מי בוחר מנהיג שאינו מדבר ברור? איך יתכן שהקב"ה בחר לגואל ישראל דווקא באדם שהוא "כבד פה וכבד לשון"? יתירה מכך: לאחר שהקב"ה ממנה את אהרן בתור 'סייע' למשה, שיתרגם אותו למצרית ויעטוף את המסר בגינונים דיפלומטיים – בשביל מה צריכים את משה? הרי אהרן היה נביא ה' בעצמו, ולהבדיל פותר סכסוכים מושלם, מגשר אידיאלי שיכול לחבר בין לבבות שונאים ורחוקים.

התמיהה גדולה במיוחד לאור העובדה שהקב"ה מעניק יחס משמעותי להופעה ולייצוגיות. כך מדגישה הגמרא בנדרים שמשה היה שלם בכל המעלות הנדרשות למנהיג – הוא היה מרשים בקומת גובהו, עשיר בנכסיו ועניו במידותיו. וכיצד יתכן שהיה שלם במעלות הצדדיות וחסר את הכלי הכי חשוב – השכנוע הרטורי?

המפרשים מציעים שלוש הבנות שונות למהות הגמגום של משה, וכל אחת מהן נושאת מסר עמוק לדורות:

הפירוש הראשון והקיצוני ביותר הוא של רש"י, הסובר שמשה סבל מלקות פיזית שגרמה לו לגמגום והוצאת הדיבור בקושי. דברי רש"י מתאימים עם סיפור המדרש הידוע, שמשה עבר בילדותו תאונה ניסית שפגעה בלשונו: בהיותו בן שלוש על ברכי פרעה, שלח ידו להסיר את כתר המלך. כדי לבחון אם מדובר במרידה או בשובבות ילדותית, הציבו לפניו גחלת וזהב. משה שלח ידו אל הזהב, אך המלאך גבריאל דחף את ידו לגחלת, וכשמשך את ידו הלוהטת אל פיו – נפצעה לשונו.

הרשב"ם חולק בחריפות על רש"י. לא יתכן שהשליח האלוקי שכל תפקידו הוא מילולי, יהיה לקוי בפיו. לכן הוא מצמצם את המוגבלות של משה לקושי של שפה בלבד – משה ידע אוצר מילים דל בשפה המצרית. הוא ברח ממצרים בהיותו נער, ומאז שהה שישים שנה רצופות במדיין ושכח את שפת מצרים.

הספורנו מצמצם עוד יותר את המוגבלות של משה ותולה אותה רק בכישורים דיפלומטיים. משה לא היה לוביסט, לא היה חנפן ולא מוכר מילים יפות שאינו עומד מאחוריהן. הוא היה אדם קדוש, פנימי, ישיר שפיו וליבו שווים, ולכן סבר שהישרות שלו עלולה לפגוע בשליחות.

אולם ההבנה העמוקה ביותר מגיעה מתרגום אונקלוס, שמפרש את "כבד פה וכבד לשון" – "יקיר ממלל ועמיק לישן אנא" [הרי רעיונותי יקרים ועמוקי לשון]. לפי אונקלוס, הקושי של משה לא היה פיזי או שפתי, אלא מהותי: קושי תקשורתי. הרעיונות שלו היו גדולים מהתפשטות בעולם.

משה לא חשב באותה דרך בה חושב העולם. מה שאצלו היה ברור מאליו ובהיר כשמש, אצל פרעה ומצרים נתפס כדמיון מוחלט. משה היה קדוש ומופרש מהעולם הזה, רועה צאן שחי בעולם של דבקות בשכינה ופרישות מחיי המעשה, ואילו פרעה חי בעולם של אנוכיות וטומאה.

והנה מגיעה התשובה המפתיעה של הקב"ה: ככה זה צריך לעבוד. הגמגום אינו חיסרון אלא יתרון. עם לא נורמלי צריך מנהיג לא נורמלי שמדבר במונחים לא נורמליים. עם שנמצא מעל הטבע וכל החוקים לא חלים עליו – מוכרח מנהיג שמדבר את האמת, את השפה האלוקית המקורית. מה שישנה את העולם הם לא מסרים קליטים, אלא האמת האלוקית המוחלטת.

זהו מסר נצחי לכל מנהיג ומחנך: השאיפה אינה להיות "נחמד" ו"קליט", אלא להביא את דבר ה' בטהרתו. בסופו של דבר, ילד יזכור את הרגעים שאביו התעלה על גבולות החומר והפגין התקשרות לאלוקות שלמעלה מטעם ודעת. רגע שאבא ויתר על דבר משמעותי בגלל הוראות ה', רגע שפרץ בבכי או יצא בריקוד שמח בגלל היותו יהודי. הגרעין האלוקי הוא זה שיוצר את השינוי ומעביר מסר.

כתיבת תגובה

שיעורים נוספים בנושא

במדבר

שלמות הארץ

משה רבינו מחליט לחצות את שבט מנשה, וליישב את חציו בארץ ישראל ואת חציו השני בחוץ לארץ, בעבר הירדן המזרחי. חלוקה זו מלמדת על מעמדו של משה רבינו, מצביעה על קשר עמוק של שבט מנשה לארץ ישראל וגם על התשוקה הגדולה שבערה בהם לזכות לגאולה השלמה.

לשיעור המלא »
במדבר

העניו הנביא

אם נתחקה אחר עקבותיהם של משה רבינו, והתנאים הלל הזקן ושמואל הקטן – נגלה מהי נבואה, מהי ענווה אמיתית ומהו הקשר המהותי ביניהם.

לשיעור המלא »
שמות

אהבה ללא תנאי

עם ישראל חוטא בחטא העגל, ומשה מציב בפני ה' דרישה: אם לא תמחל לבני ישראל על חטאם, מחק את שמי מספר התורה. מה פשר הבקשה הזו? מה התועלת בכך ששמו של משה יימחק מספר התורה?

לשיעור המלא »
שמות

בגובה העיניים

משה חושב להיות השופט היחיד, אך יתרו מציע לו להאציל סמכויות. מתברר ששניהם צודקים. אלו שתי שיטות חינוכיות, וגם שתי גישות בעבודת ה' שכל אחד יכול להזדהות איתן. שתי הגישות טובות, אך אחת מהן נכונה יותר.

לשיעור המלא »

מקצועות

מה דעתכם על השיעור?