בפרשת וארא, לאחר שבע מכות קשות, הקב"ה שולח את משה לפרעה לקראת המכה השמינית – מכת ארבה: "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו… למען שתי אותותי אלה בקרבו". רש"י שואל שאלה מטרידה: מה מטרת ההליכה הזו? הרי הקב"ה מעיד בעצמו שהוא הכביד את לב פרעה?
תשובתו של רש"י קצרה ומפתיעה: "והתרה בו". כלומר, מטרת ההליכה היא להתרות בפרעה. אבל כאן מתעוררת תמיהה גדולה יותר – במי להתרות? בגופה חסרת ישע? הרי הקב"ה עצמו אומר באותו פסוק "אני הכבדתי את לבו"!
הרבי מליובאוויטש מגלה כאן דיוק מופלא. בדברי רש"י על מכת דם, המכה הראשונה, נאמר שמשה נשלח "להעיד ולהתרות" בפרעה, ושלושה שבועות היה "מעיד ומתרה" בו. אבל כאן, במכת ארבה, רש"י משתמש רק במילה "להתרות". מה ההבדל בין שני המושגים הללו?
מסביר הרבי: "עדות" ו"התראה" הם שני מושגים שונים לחלוטין. עדות היא על מה שכבר קרה – במכת דם העיד משה כי המכה תבוא בוודאות כעונש על הסרבנות שהייתה עד כה. אולם התראה היא על העתיד – ההתראה מעוררת את תשומת הלב לדבר שעלול להתרחש אם הדרך הרעה תימשך.
כלומר, רש"י רוצה לחדד שבמכה השמינית, מכת ארבה, משה לא רק בא להעניש על העבר אלא לתת לפרעה צ'אנס נוסף לשנות את דרכו. זה בא לידי ביטוי גם בלשון הפסוק עצמו: "כי אם מאן אתה לשלח את עמי [מכאן ולהבא] הנני מביא מחר ארבה בגבולך". ההדגשה היא על האפשרות לשינוי בעתיד.
משמעות הדברים עמוקה ביותר. התורה מלמדת אותנו כאן שתי נקודות מהפכניות: ראשית, גם כשנראה שאדם איבד את הבחירה החופשית שלו, תמיד יש אפשרות לשינוי. גם אחרי שבע מכות, גם אחרי שהקב"ה מעיד "אני הכבדתי את לבו", עדיין נשלח משה להתרות בפרעה על העתיד.
שנית, וזה אולי עוד יותר מפתיע – ההתראה מגיעה דווקא בשלב מאוחר של המכות. במכת דם, המכה הראשונה, הייתה גם עדות וגם התראה. אבל במכה השמינית, כשכבר היה נראה שהכל אבוד, דווקא אז מדגיש רש"י שמשה בא רק "להתרות" – לפתוח פתח חדש לתקווה ולשינוי.
יש כאן מסר עמוק לכל אחד מאיתנו. לפעמים אדם מרגיש שהוא "כבד לב", שאיבד את היכולת לשנות את דרכו. אבל התורה מלמדת אותנו שתמיד, בכל מצב, יש אפשרות להתחיל מחדש. גם כשנראה שהכל אבוד, גם כשה"עדויות" מהעבר מראות על כישלון, עדיין יש מקום ל"התראה" – להתבוננות על העתיד ולאפשרות של שינוי.
זה גם מלמד אותנו איך להתייחס לאחרים. לפעמים אנחנו שופטים אנשים על פי העדויות מהעבר שלהם, על פי מה שכבר קרה. אבל הדרך הנכונה היא לתת "התראה" – להסתכל קדימה, לפתוח פתח לשינוי, לתת הזדמנות חדשה.
זוהי אולי אחת הסיבות שפרשה זו נקראת "וארא" – מלשון ראייה. כי כאן אנחנו לומדים לראות אחרת את המציאות. לא רק את העדויות מהעבר, אלא את האפשרויות לעתיד. לראות בכל אדם, גם במי שנראה "כבד לב" כמו פרעה, את הפוטנציאל לשינוי ולתשובה.
