אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל".
זהו אחד הקטעים המדהימים ביותר במשנה. משפט אחד שפותח חלון אל עולם שנעלם – עולם שבו חגיגת השידוכים העולה על כל החגים האחרים נחגגה בימים הקדושים ביותר בשנה: ט"ו באב ויום הכיפורים.
וכמובן, הגמרא מצריכה בירור רב: מה הולך כאן? איך אפשר לעכל את חוסר הצניעות בו מסירים את המחיצות בין עזרת נשים ועזרת גברים ובנות ירושלים מחוללות בכרמים והבחורים מביטים בהן?
הגמרא בתענית מקשה: "בשלמא יום הכפורים משום שיש בו סליחה ומחילה ויום שניתנו בו לוחות האחרונות – אבל ט"ו באב מהו?" ביחס ליום הכיפורים עונה הגמרא, שהוא יום סליחה ומחילה ובו החליט הקב"ה לשאת אותנו לאישה והורה על הקמת המשכן, לכן הוא מתאים להקמת בית בישראל.
אבל עדיין לא ברור מה כל כך מיוחד בט"ו באב, ובעיקר – איך יתכן לחגוג חגיגה כזו בעיצומו של היום הקדוש והטהור בשנה?
להוסיף שהדברים תמוהים ביותר, לאור פירוש התוספות במסכת מגילה: "ביום הכיפורים קוראים בפרשת 'אחרי מות'… ובמנחה קורין בעריות – רש"י: קורין בעריות – שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו. תוספות: קורין בעריות – לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, צריך להזכירם שלא יכשלו בהן".
בעוד שרש"י מפרש בפשטות שכוונת הקריאה היא להזהיר מעבירה בכלל, תוספות כותב דברים מבהילים: מתברר שבנות ירושלים היו באות לבית הכנסת מקושטות יתר על המידה ביום הכיפורים, שכן הן היו בדרך או בחזור מהמחול בכרמים. והחשש לחטא היה גדול כל כך עד שנדרשו לקרוא במיוחד בפרשת העריות כדי להרגיע את היצר.
ולא צריך להיות מפרש כדי לתמוה: איך חל הבלבול בלוח השנה? מה כל כך חשוב לקיים את חגיגת הכרמים בעיצומו של היום הקדוש והטהור בשנה?
מגילת איכה רומזת כי אחרי החורבן בטלה החגיגה. וזאת הן בגלל שנגמר המצב רוח לחגוג, אבל גם בגלל שאחרי החורבן איננו עומדים במדרגה רוחנית שמאפשרת לקיים חגיגה כזו בטהרה: "דרכי ציון אבלות… כל שעריה שוממים, כהניה נאנחים בתולותיה נוגות" – תרגום איכה: "בתולותיה סופדות על שהפסיקו לצאת בחמשה עשר באב וביום הכיפורים לחול במחול".
אלא, שהחידוש הגדול בחג הזה היה במה שהמשנה מכנה "כלי לבן שאולין". הבנות לא היו לבושות בבגדי לבן שלהן, אלא כל אחת שאלה בגד מחברתה שפחותה ממנה בדרגה: בת מלך לקחה מבת כהן גדול, בת כהן גדול לקחה מבת סגן כהן גדול, וכך נוצרה השוואת תנאים וסיכויים יחסית.
זה היה מעשה מהפכני מבחינה חברתית. בחברה מסודרת בהיררכיות ברורות, שבה בת המלך לבושה אחרת מבת הכהן ובת הכהן אחרת מבת עם הארץ, פתאום ביום אחד בשנה כל ההבדלים מתמוססים.
הסיבה למעשה הזה הייתה "שלא לבייש את מי שאין לו". כדי שבחורה מבית עני לא תתבייש לעמוד לצד בת עשירים, כדי שכל בת תוכל להשתתף בחגיגה בלי להרגיש נחותה או מודרת.
מה שמפתיע עוד יותר זה מה שהבנות היו אומרות לבחורים: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל".
זה היה מסר מהפכני לתקופה ההיא (וגם להיום): אל תסתכל על היופי החיצוני, תסתכל על המשפחה, על הערכים, על יראת השמים. הבנות עצמן היו מכריזות על כך שהיופי זה לא הקריטריון החשוב.
זהו מסר חזק במיוחד כשהוא מגיע מבנות צעירות שעומדות במקום שבו הן "נבחרות" ויכלו לנסות להדגיש את יופיין החיצוני. במקום זה, הן בוחרות להפנות את תשומת הלב לערכים הפנימיים.
מה הופך חג זה לגדול כל כך עד שעולה על כל החגים האחרים? התשובה טמונה בכך שהיה זה חג של מתן הזדמנות. חג שבו הקהילה כולה התגייסה כדי לדאוג שכל בת ישראל תמצא את זיווגה. היה זה גם חג של שוויון אמתי. יום אחד בשנה שבו נפלו כל החסמים החברתיים והכלכליים, ובת עשירים ובת עניים עמדו באותה רמה. והיה זה גם חג של ערכים נכונים. יום שבו לא היופי החיצוני קבע, אלא הערכים הפנימיים והמשפחתיים.
אך עדיין, השאלה הקשה ביותר נשארת: מדוע דווקא ביום הכיפורים הקדוש? ואולי זה בדיוק הפואנטה. יום הכיפורים הוא יום השוויון המוחלט – יום שבו כולם עומדים באותה רמה לפני הקב"ה, בלי הבדלי עושר או מעמד. יום שבו הערכים הפנימיים הם מה שקובע. מה יום יותר מתאים לחג שידוכים שמבוסס על שוויון, על השוואת תנאים, ועל הדגשת הערכים הפנימיים על פני החיצוניים?
יום הכיפורים הוא היום שבו הקב"ה "נושא אותנו לאישה" – מוחל לנו ומקבל אותנו כמו שאנחנו. איזה יום יותר מתאים להקמת בתים בישראל על בסיס של קבלה אמתית ואהבה פנימית?
החג הזה מלמד אותנו שקדושה אמתית אינה מתנגדת לשמחה ולחיים, אלא להיפך – מעמיקה אותם ומעניקה להם משמעות גבוהה יותר. הקדושה האמתית היא זו שיוצרת מסגרת לשמחה טהורה, לחג שמטרתו הטובה ביותר – הקמת בתים נאמנים בישראל.
