חודש ניסן הוא חודש הגאולה, אך מסתבר כי במדרש הוא גם נחשב לחודש של שמחה מיוחדת. נושא זה, בתוך "שמחה של מצוה" בכלל הוא מרכזו של המאמר הזה, משנת תשי"ט.
תוכן המאמר:
- מה משמעות דברי המדרש שביציאת מצרים קבע השם "שמחה" לישראל?
- יציאת מצרים עניינה מתן תורה. מתן תורה, כלומר: עבודת השם, צריכה להיות בשמחה. וזו משמעות דברי המדרש שביציאת מצרים נקבעה שמחה – כי עבודת השם (מתן תורה, יציאת מצרים) היא שמחה.
- יסוד העבודה היא דווקא עבודת היראה. אבל העבודה עצמה, שעניינה חיבור ודבקות, היא דוקא בשמחה (המגיעה מאהבה). וכל ג' סוגי עבודת השם צריכים להיות דוקא מתוך שמחה.
- הסיבה לכך שעבודה צריכה להיות מתוך שמחה – כי תכלית העבודה היא 'דירה בתחתונים', ו'דירה בתחתונים' זה רק ביחס ל'עצמות' – והתגלות העצמות היא דוקא באמצעות שמחה. שמחה עניינה גילוי כל הכוחות, ועד לכוחות העצמיים – וגם למעלה שמחה עניינה גילוי העצמות, שזהו ענין ה'דירה'. הדרך היחידה לעצם ענין הדירה נפעלת באמצעות מצוות ונשמות ישראל. אלא שכיון שדירה עניינה גילוי – צריכות המצוות להיעשות מתוך שמחה.
- השמחה מגיעה מההתבוננות במעלת המצוות – שחיות כל העולם היא מהארה דהארה, ואילו המצוות הן המשכת העצמות.
- כדי ליצור שמחה לא די בהתבוננות לבדה, אלא צריכה להיות עבודה מיוחדת לעורר את המדות לחיות של שמחה בעבודת השם. בחינת מצרים – מצר הגרון הוא מה שמונע את ההתבוננות לפעול בלב. "יציאת מצרים", שעיקרה הוא מתן תורה, הוא ביטול המצר הזה – שהרי תורה איננה 'נדבקת' בהסתרים של העולם. תורה ומצוות אינן שייכות לתחום הגבול בכלל – ועל כן לא שייך כלפיהן מעצורים של מצרים. וכאשר אדם מקיים מצוה – ונוגע ב'אין סוף' – ועושה זאת מתוך שמחה, הרי שהוא מגלה בחייו את ה'אין סוף' וזוהי 'דירה בתחתונים'.
