אחרי המילים "לא תשנא את אחיך בלבבך" מוסיפה התורה עוד כמה מילים: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מה הקשר לציווי "הוכח תוכיח"?
הרמב"ן מבאר: "'לא תשנא את אחיך בלבבך' – בעשותו לך שלא כרצונך [אל תשנאנו] אלא תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי. 'ולא תשא עליו חטא' – לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך או ישוב ויתוודה על חטאו ותכפר לו".
התורה אינה דורשת רק לא לשנוא, אלא מוסיפה גם את הפתרון החיובי: לדבר. לשים דברים על השולחן, לנהל דו שיח על מה שקרה, והשיחה תרפא את הפצעים. אם ניקח את אותם הכוחות שמופנים למריבה ונשקיע אותם בלשמור על גשרים פתוחים, אין שום ספק שהשנאה תיעלם מהעולם.
מעשה בשני אחים שחיו זה לצד זה במשך הרבה שנים עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח כלשהו. אי הבנה קטנה התגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר כך שבועות של נתק.
יום אחד נשמעה דפיקה על דלת האח הבכור ובפתח עמד נגר עם ארגז כלים. "אני מחפש עבודה באזור ואולי אדוני זקוק למשימת נגרות קטנה". "כן", אמר האיש, מעבר לנחל גר השכן שלי, שהוא במקרה אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא פגע בי. כעת אני רוצה שתבנה גדר גבוהה של שלושה מטרים על שפת הנחל כדי שלא אראה אותו. האיש נסע העירה לסידורים והשאיר את הנגר לעבוד. כשהוא חזר בערב הוא עמד המום. במקום לבנות גדר, הנגר בנה גשר מעבר לנחל, גשר מקסים ומיוחד, יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.
לפתע הגיע האח הצעיר מכיוון הצד שלו, הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה משהו מיוחד, תמיד ידעתי שאתה מיוחד, לבנות גשר אחרי כל מה שעשיתי לך?! אתה באמת נפלא…".
זהו ההבדל בין שתי הגישות לטיפול בשנאה: האח הבכור רצה לבנות גדר. לחסום. לנתק. למנוע ראייה. לברוח מהבעיה. הנגר בחר לבנות גשר. לחבר. לקרב. לאפשר מעבר. לפתור את הבעיה. והתוצאה הייתה מיידית: במקום ניתוק נוצר חיבור. במקום שנאה נוצרה אהבה. במקום מלחמה נוצר שלום. זה מה שקורה כשמישהו בוחר להשקיע בפתרון במקום בבעיה. כשמישהו בוחר להשקיע בגשרים במקום בגדרות.
וזה בדיוק מה שהתורה אמרה: "הוכח תוכיח את עמיתך". במקום לשנוא אותו בלב, דבר איתו. במקום לבנות קירות, בנה גשרים. במקום להתרחק, התקרב. ולמה זה עובד? כי ברוב המקרים השנאה מבוססת על אי הבנה. אנשים שונאים כי הם לא מבינים. הם מפרשים מעשים בצורה שלילית. הם מקבלים הנחות שגויות על כוונות. כשאתה מדבר עם האדם, אתה מגלה לעתים קרובות שהוא לא התכוון לפגוע. שהוא לא ידע שזה יפגע. שהוא דווקא מצטער על מה שקרה. שהוא דווקא רוצה לתקן. אבל אם אתה לא מדבר איתו, אתה לעולם לא תגלה את זה. אתה תישאר עם ההנחות השגויות. אתה תמשיך לשנוא בלי סיבה.
בניית גשרים זה עבודה קשה, הרבה יותר קל לבנות גדרות, הרבה יותר קל להתרחק מהבעיה מאשר לפתור אותה. אבל התוצאות של בניית גשרים הן הרבה יותר טובות. גדרות מפרידות. גשרים מחברים. גדרות יוצרות בידוד. גשרים יוצרים קהילה. וחוץ מזה, גדרות נהרסות. סערות, רוחות, זמן, הכל הורס גדרות. אבל גשרים חזקים. גשרים עומדים זמן רב. גשרים מחזיקים מעמד.
*
מה הסוד של הנגר בסיפור? איך הוא ידע לבנות גשר במקום גדר?
התשובה היא שהוא הבין משהו שהאח הבכור לא הבין: הבעיה האמיתית לא הייתה שהוא רואה את אחיו. הבעיה האמיתית הייתה שהוא לא יכול לדבר עם אחיו.
גדר הייתה פותרת את הבעיה השטחית: הוא לא היה רואה את האח. אבל היא לא הייתה פותרת את הבעיה האמיתית, הוא עדיין היה כועס עליו. גשר פתר את הבעיה האמיתית: הוא אפשר להם לדבר. לבוא זה אל זה. להבין זה את זה. להתפייס.
מה זה אומר בחיים שלנו? זה אומר שכל פעם שאנחנו מרגישים שנאה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם אני בונה גדר או גשר? האם אני מנסה להתרחק מהאדם או להתקרב אליו? האם אני מנסה להימנע מהבעיה או לפתור אותה? האם אני מנסה להתגונן או להבין?
אם אנחנו בונים גדרות, אנחנו רק מעמיקים את הבעיה. אנחנו הופכים בעיה זמנית לבעיה קבועה. אנחנו הופכים אי הבנה לשנאה. אבל אם אנחנו בונים גשרים, אנחנו פותרים את הבעיה. אנחנו הופכים שנאה לאהבה. אנחנו הופכים מחלוקת לשלום.
הסיפור מסתיים באופן מושלם: האח הצעיר חושב שהאח הבכור בנה את הגשר. הוא מתרגש מהמחווה הזו. הוא רץ לחבק אותו.
זה מה שקורה כשבונים גשרים: האנשים שהם אמורים לחבר מתחילים לחשוב טוב זה על זה. הם מתחילים לראות זה בזה את הטוב. הם מתחילים להעריך זה את זה. וככה נוצר מעגל חיובי: גשר יוצר אהבה, אהבה יוצרת עוד גשרים, עוד גשרים יוצרים עוד אהבה.
זוהי התרופה האולטימטיבית לשנאת חנם: לא להילחם בשנאה, אלא לבנות גשרים של אהבה. לא לנסות להרוס את הרע, אלא לבנות את הטוב.
