כמה הייתם משלמים לנביא שיהיה מסוגל לצפות את הסיכויים שלכם להסתדר עם אדם אחר? ד"ר ג'ון מרדכי גוטמן, פסיכולוג ויועץ נישואים יהודי בארצות הברית, מחפש כבר ארבעים שנה את הדבק החזק ביותר לחיבור בין אנשים ומנגד, את החומר המסוכן להפרדה ביניהם. כיום, ממרום ניסיונו העשיר, הוא יכול להיפגש עם זוג לשיחה בת רבע שעה ואחריה לכתוב את מידת הסיכויים שלהם לחיות ביחד עוד שלוש שנים. מקורביו מספרים שהוא מפגין הצלחה ביותר מתשעים אחוז מהמקרים.
השיטה שלו פשוטה: הוא מעלה נושא טעון לדיון ביניהם ועוקב אחרי הדרך שהם מנהלים את הוויכוח. הוא שואל שאלות כמו מי יהיה זה שייצא מהעבודה מוקדם כדי להוציא את הילד מהגן? מי ינהל את הכספים בבית? ומי ייקח עבודה נוספת כדי לכסות את חוב המשכנתא? ושם, בתוך ניהול הוויכוח נמצא כל העתיד.
מספיק לעקוב איך כל אחד מתמודד עם דעה שונה כדי להבין האם הוא ניחן בתכונת ה'מסוגלות הזוגית' שהיא אבן היסוד של החיים המשותפים. במידה והוא שותק עד שהזולת מסיים, נותן כבוד לדעתו ואף שהוא חולק עליה לחלוטין – אפשר להעריך כי יש כאן אדם שהתברך בתכונת הזהב של האמפתיה ויכולת ההכרה בקיומו של זולת. במידה והשיחה מטפסת לטונים צורמים, השתקה ודיכוי – המניות צונחות.
מערכת יחסים חברתית מעצם טבעה היא התמודדות עם אישיות שונה, דגשים אחרים וסדרי עדיפויות מובדלים. אדם חכם אמר: "נישואים הם מצב של אי הסכמה תמידית". ולכן תכונת האמפתיה היא מהותה של החיים המשותפים.
הבה ננסח שולחן ערוך קצר להתווכחות אפקטיבית בשלוש נקודות:
- שיקוף: הגמרא מספרת על בית הלל, שהיו שותקים ומקשיבים לדברי בית שמאי ואחר כך מצטטים את דברי בית שמאי ומוכיחים שהקשיבו היטב. יתירה מכך: בית הלל היו מקדימים לצטט את דברי בית שמאי לפני שקמו להשמיע דעתם. וזאת דרגה נעלית למיטיבי לכת: לא רק לכבד את הזולת, אלא להקדים את דבריו בהבעת כבוד נעלית.
- כבוד: לא לנקוט לעולם בהכרזות אישיות של "את כזאת" ו"אתה כזה…". כך מספרים על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך. רעייתו, הרבנית, נפטרה כמה שנים לפניו ולפני הקבורה ביקש הרב לומר כמה מילים: "המנהג בטקס קבורה, שבני המשפחה נפרדים מהנפטר בבקשת מחילה שמא פגעו בו במהלך החיים. אבל אני מצהיר בנוכחותך כי אני פטור מלבקש ממך מחילה. שכן מעולם לא פגעתי בך ולא הכאבתי לך". אחרי הלוויה ניגש אחד מבני המשפחה וביקש להבין: כיצד אפשר לחיות עם אדם עשרות שנים ולא לפגוע בו? האם מעולם לא התווכחתם?! האם לא קרה שאתה רצית משהו והיא רצתה הפוך?! – "בוודאי שהתווכחנו, כמו כל בני זוג, אבל מעולם לא הכאבנו ולא השפלנו".
- ענייניות: הדוגמה המושלמת לכך היא סיפור על הרבי מליובאוויטש. במוצאי חגים, נהג הרבי לעמוד בבית מדרשו 770 ולמזוג יין להמוני בית ישראל, מעמד שנקרא 'כוס של ברכה'. אלפים היו עוברים במשך שעות ארוכות, והמעמד לווה בשירה וזמרה של כל הציבור. למעמדים אלו היה מגיע חזן בשם צבי צצקעס, שהיה שר שירים יהודיים ברוסית שהיו חביבים על הרבי.פעם הגיע החזן עם בתו ותוך כדי שירה, הצטרפה גם הבת לשירה וקולה נשמע במיקרופון. מצב זה מהווה בעיה הלכתית, שהרי לגברים אסור לשמוע קול אישה. מה הרבי אמור לעשות בנקודה הזו? להתעקש על ההלכה ולהעיר לה מיד שתפסיק עם השירה? להתפשר מתוך רגישות לכבוד הילדה ולהתעלם מהעניין? הרבי קרא למזכירו, הרב יהודה לייב גרונר, והורה ללכת אל הילדה ולומר שבמקום לשיר במיקרופון, תצטרף לשירה במחיאות כפיים. הילדה החלה למחוא כפיים בהתלהבות ואז קרה דבר מדהים: הרבי עצר את מזיגת היין, הסתובב אל הילדה והחל למחוא כפיים בעוצמה יחד עמה, ואחריו אלפי אנשים הצטרפו ומחאו כפיים. בכך קיבלה הילדה יחס חיובי של העצמה מיוחדת, ללא כל פשרות בהלכה.
זוהי דוגמה מושלמת לפתרון מחלוקת בדרך עניינית – במקום להיכנס לעימות או לוותר על עקרונות, למצוא את הדרך השלישית שמכבדת את כל הצדדים.
