פרשתנו פותחת בדיני עבדים. כיום, במציאות חיינו אין עבדות. ובכל זאת – התורה נצחית. אם לכל פרט בתורה יש משמעות נצחית, כל שכן לאותן הלכות שאינן נוהגות להלכה בימינו, שאותן בוודאי יש להבין במשמעותן הרוחנית, הבלתי-חולפת.
המאמר "יעוד ופדיון אמה העבריה" מהספר "דרך מצוותיך" של הרבי ה"צמח צדק", מבאר את המצווה הזו בצדדיה הרוחניים, כדרכו.
תוכן המאמר:
- יש שלושה סוגי עבדים: עבד כנעני, עבד עברי, אמה עברייה. אלו שלושה ייצוגים של סוגים שונים של נשמות אלוקיות.
- העבד הכנעני שואף להפקרות ופריקת עול. הוא מבצע את העבודה רק בפועל ממש אך ללא הזדהות, בלית ברירה ובלי רצון – בגלל אימה שהאדון יכה אותו בשבט. וזו דרגת עבד כנעני ברוחניות: יהודי שהשכל והמידות שלו מונחים בתאוות העולם ולא באלוקות, ועבודת השם היא עבורו נטל כבד.
- העבד העברי לא שואף להפקרות אלא רוצה לשרת את האדון שלו מתוך הזדהות פנימית ורגשית. וזו דרגת עבד עברי ברוחניות: יהודי שעובד את השם מתוך הזדהות פנימית ורגשית, כשהתשוקה שלו מופנית לאלוקות.
- האמה העברייה מבשלת את חומרי הגלם החיים והמגושמים ועושה מהם מטעמים ערבים ומתוקים. וזו דרגת אמה עברייה ברוחניות: יהודי שעובד את השם בתשוקה בלעדית לאלוקות, מתוך הכרה מוחלטת באמת האלוקית שחודרת את כל האישיות שלו ונתפסת בעמקי הלב.
- בכל שלוש הדרגות יש חסרון יסודי: בסופו של דבר, האדם חש מעצמו מציאות כלשהי, בעוד ה'אני' העצמי לא הופך להיות אלוקי. יש שני פתרונות אפשריים לבעיה הזו: ייעוד – הארה אלוקית מלמעלה; פדיון – הקדשת ה'אותיות' של הנפש האלוקית והפעלת הכוחות המעשיים רק בקדושה.
- בכל נפש יש את שלוש הבחינות, ויש לכך ביטוי בחלקי התפילה.
