אחד החגים היותר מוזרים במעגל השנה היהודי הוא ט"ו בשבט. כל אחד יודע שזהו "ראש השנה לאילן", נושא הנוגע ישירות לסדר זרעים שבש"ס והלכותיו. אבל מה הקשר לכל אחד מאתנו?
ציון היום הזה כיום טוב ובמנהגים מיוחדים התחיל על ידי המקובלים, שביארו עניינים גבוהים בקבלה הקשורים עם היום הזה. אך "מאי חמשה עשר בשבט" על פי החסידות? מהי ה'עבודה' של היום הזה, ומה תפקידו במבט של אור וחיות חסידיים?
ואילו בפרשת השבוע, יתרו, אנחנו קוראים על מתן התורה לעם ישראל, ובכל שנה בשבת הזו חוזרים ושומעים את קריאת עשרת הדברות.
המאמר "ארבעה ראשי שנים" שאמר הרבי בהתוועדות חמשה עשר בשבט תשל"א, עוסק במשמעותו של היום עבור כל אחד, ובעיקר – במשמעות העמוקה של לימוד התורה כהתחברות לאלוקות.
מן העניין לציין כאן, כי בהתוועדות ההיא, וכהמשך למאמר הזה, הכריז הרבי על 'מבצע תורה' – על תנופה חדשה בלימוד התורה, בעיקר בארגון שיעורי תורה להמונים.
תוכן המאמר:
- ראש חודש מסמל התחלתיות גרעינית של תהליך, וחמישה עשר בחודש מסמל שלמות ומלאות. לפי זה, צריך להבין: מדוע ראש השנה לאילן (להבדיל משאר ראשי השנה) נקבע דווקא בחמישה עשר בחודש ולא בראש חודש?
- הנשמה דומה לזרע שנזרע באדמה: הקדוש ברוך הוא מוריד את הנשמה האלוקית הרוחנית לעולם הזה. מטרת ה'זריעה' היא ה'צמיחה', התגלות אלוקית נעלה יותר ממה שהשיגה הנשמה בהיותה למעלה – וזה מושג על ידי קיום התורה והמצוות, שזו ה'זריעה' הרוחנית של האדם בעולם.
- ה'זריעה' היא בעיקר בקיום המצוות ולא בלימוד התורה – משום שהמצוות הן ציוויים שנועדו לאדם, ומבחינתן יש מקום למציאותו של האדם; ואילו התורה היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא, שמצדה אין שום מקום למציאות זולתית לאלוקות. לכן, התורה לא נועדה ’לברר' את הנפש הבהמית והגוף, וגם לא מתעמתת עם מציאות האדם ודורשת ממנו להתבטל.
- כך גם צריכה להיות הגישה ללימוד התורה: צורת הלימוד הנדרשת היא דווקא מתוך רצון ותענוג וחיות – משום שזו ההוכחה האולטימטיבית והביטוי המלא לכך שהאדם מתאחד לחלוטין עם ההשקפה האלוקית.
- זו המשמעות של "ראש השנה לאילן": האילן מצמיח פירות, שאינם הכרחיים לקיום האדם אלא נועדו לענג אותו – וברוחנית, הכוונה היא לעבודת השם בתענוג ובחיות. וחמישה עשר בשבט הוא הזמן שממנו לוקחים את הכוח לעבוד את השם מתוך שלמות עצמית עד כדי התעצמות מוחלטת עם האלוקות. זו הסיבה לכך שראש השנה לאילן נקבע דווקא בחמישה עשר בחודש – ביום הזה הירח מלא ומושלם, וזה מייצג את עבודת השם מתוך שלמות ומלאות עצמית.
