שלטונות ברית המועצות הקומוניסטית קידשו מלחמה כנגד שמירת הדת, וניסו בכל דרך אפשרית "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". באותם ימים קם הרבי הריי"צ כארי, ובמסירות נפש הקים וניהל רשת מחתרתית להפצת יהדות בכל רחבי המדינה. מתחת לאפם של סוכני הבולשת החשאית, התקיימו תלמודי תורה וישיבות, בתי כנסת ומקוואות וחיים יהודיים. אנשי הממשל החלו במצוד אחרי הרבי ושליחיו, ורבים מהם נתפסו, עונו, נשלחו לגלות או הוצאו להורג – השם ייקום דמם.
שיאו של המצוד אחר הרבי היה בקיץ תרפ"ז, אז שמו הרשעים את ידיהם על הרבי עצמו, בכוונה ברורה לבצע בו גזר דין של "היפך החיים", השם ירחם. בנסי ניסים נאלצו השלטונות הקומוניסטיים לשחרר את הרבי, במה שנחגג כ"חג הגאולה" והפיח רוח של תקווה בחסידים ובפעילים להמשיך בפעילות, עד לנפילת מסך הברזל והתמוטטות ברית המועצות, כשישים שנה מאוחר יותר.
תקופה קצרה אחר כך יצא הרבי מתחומי ברית המועצות, והמשיך ממקום מושבו בריגה הסמוכה – ואחר כך בפולין, ובארצות הברית – לעודד את רוחם של החסידים ולהרחיב את הפעילות המחתרתית. הרדיפות השלטוניות לא נעצרו, אך החסידים שאבו תעצומות נפש מהמסרים ומאמרי החסידות שכתב ושיגר אליהם הרבי – שעסקו, לרוב, ב"עבודת הניסיונות", הדרך להתמודד עם קשיים ואתגרים בעבודת השם.
אחד מאותם מאמרים היה המאמר "נתת ליראיך", משנת תרצ"ג. לימים, כאשר קיבל הרבי נשיא דורנו את נשיאות חב"ד, בשנת תשי"א, הדפיס ופרסם את מאמרו של הרבי הריי"צ, ובאותה שנה אמר בעצמו מאמר המבוסס על מאמר זה ומבאר אותו לעומק – זה המאמר שלפנינו.
'ניסיונות' וקשיים אינם רק מנת חלקם של יהודי רוסיה, בימים ההם ובמדינה ההיא. כולנו מתמודדים, דבר יום ביומו, עם ניסיונות ואתגרים מסוגים שונים (במונח "ניסיונות" כאן איננו מכוונים, כמובן, ל'התנסות' קודמת או ל'פעולה ניסיונית', אלא ל'מבחנים' שבהם אלוקים מעמיד כל אדם, במובן כזה או אחר, באמצעות הצבת אתגרים ש'מנסים' ובודקים את כושר העמידה וההתגברות של האדם מול כל המכשולים העומדים בדרכו).
ואצל רבים מאתנו עולה התהייה: למה? מדוע אלוקים מעמיד אותנו בניסיונות, על כל צעד ושעל? אי אפשר להיות יהודי טוב בלי לעבור 'מסלול מכשולים'? ומה ואיך אנחנו אמורים לעשות כדי להתגבר על כל הניסיונות? – במאמר נעמוד על משמעות הניסיון בעבודת השם, נדע לזהות מהו ניסיון ונקבל כלים ודרכים להתמודדות עם ניסיונות, ובעיקר – נכיר את הצד החיובי שלהם ונבין מדוע דווקא עכשיו, דווקא אנחנו – צריכים להתמודד עם כל כך הרבה ניסיונות לא פשוטים.
תוכן המאמר
בעבודת הבירורים – מתעסקים בבירור הניצוץ האלוקי; בעבודת הניסיונות – האדם מתעסק בעצמו ומגלה כוחות עצמיים עד שמתבטלים כל המניעות והעיכובים. דווקא בגלות הנוכחית יש ריבוי ניסיונות, ומלמעלה נתנו את הכוחות לעמוד בהם ולהכיר שאינם אלא ניסיונות.
ההבדל בין עבודת הבירורים לעבודת הניסיונות: ב"דבר": בדבר המתברר יש ניצוץ אור, ובניסיונות הניצוץ אינו מאיר כלל עד שנעשה חושך בעצמו. ב"איש": בבירורים העבודה היא עם דברים חיצוניים, ובניסיונות העבודה היא של האדם עם עצמותו ומהותו. ב"אופן": בבירורים העבודה היא במלחמה, ובניסיונות העבודה היא בהתעוררות תוקף עצמי וביטול עצמי.
עבודת התפילה היא ההקדמה לעבודת הבירורים בהשתמשות בעניינים הגשמיים: ההתבוננות שבתפילה מחלישה את הגוף והנפש הבהמית והחומרנות, ואז אפשר להמשיך במלחמה ולהעלות את ניצוצות הקדושה שבגשמיות. אך עבודת הניסיונות איננה בדרך התבוננות ושכנוע, אלא מתוך תוקף פנימי שאי אפשר אחרת.
עצם זה שהניצוץ שבניסיונות הוא בהעלם והסתר לגמרי – מוכיח שהוא "הגבוה גבוה ביותר". זו גם הסיבה לכך שדווקא בדורות האחרונים העבודה היא בניסיונות במסירות נפש.
עבודת הניסיונות היא ההכנה לביאת המשיח, משום שתכלית ביאת המשיח היא להגיע לדעת באלוקות, ולכך מגיעים על ידי גילוי היחידה שבנפש – על ידי העמידה בניסיונות.
