ימי האבלות על חורבן בית המקדש הם הזמן המתאים לעסוק בהבנת סוגית החורבן באור תורת החסידות – שגם היא מתבארת יפה בתורת חב"ד והופכת להיות נוגעת ללבו ובלבו של כל אחד. במאמר שלפנינו מתבארת משמעות החורבן וההתאבלות עליו בעבודת השם.
מעניינת הדרך שבה בנוי המאמר: בתחילה מצייר לנו אדמו"ר הזקן את "תורת האדם בעולם הזה" – הדרך התקינה שבה אמור יהודי לחיות בעולם מתוקן; ציור שעשוי להיראות אוטופי לחלוטין. אנחנו רחוקים מאד מאורח חיים כזה, וככל הנראה גם אנשים גדולים מאד לא מכירים את החיים הללו, לא רק ברמת הביצוע – אלא אפילו ברמת החלום והשאיפה. ואדמו"ר הזקן בציירו את הציור הזה מבקש לתת לנו טעימה מחיים של אמת. השבר על התנפצות החלום מחריף יותר, לאור ההבנה הכואבת שאנחנו עושים זאת לעצמנו, שכל התרחקות שלנו מאורח החיים של היהודי השלם היא תוצאה בלעדית של ההתנהגות שלנו – ומכאן האבלות הפרטית על החורבן. בסיום המאמר מופיעה בשורה: עצם השברון והכאב על העולם הנפלא הזה שאיננו בהישג ידינו, הוא הוא הדרך לבנות אותו מחדש ולהתחבר אליו, בסוד "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בבניינה".
המאמר נקרא הערה לתיקון חצות, והוא נכתב על ידי אדמו"ר הזקן כהערת הקדמה לסדר תיקון חצות בסידורו. וזאת למודעי, כי מלבד ספר התניא קדישא, כל שאר מאמרי אדמו"ר הזקן נכתבו על ידי בניו ותלמידיו הקדושים, וכמעט ואין בידינו דברי אלוקים חיים שנכתבו בציפורן עט שמיר של רבינו הגדול בכבודו ובעצמו מה שמייקר עוד יותר את הלימוד בדברי קדשו.
תוכן המאמר:
- ראשית עבודת האדם היא לעורר בקרבו יראת השם, על ידי התבוננות בגדולתו. יראה זו מוגבלת לפי נפשו האלוקית, אך העיקר הוא היראה שבאה מהתגלות אלוקית מלמעלה. אחרי היראה הבאה מלמעלה, זוכים במתנה לאהבה הבאה מלמעלה.
- התעוררות אהבה מלמעלה היא דבר שכיח, אך לא היראה – מפני גלות השכינה, שירדה והתלבשה בקליפות.
- ההתבוננות בכך שאנחנו במעשינו מורידים את מלכות השם לגלות בחיצונים, והבעת הצער והאבל על גלות השכינה – היא העצה לזכות שוב ביראה במתנה מלמעלה. *לא די באנינות וצער בלב, ויש לבטא את האבלות בפועל ממש.
