"אני אקשה את לב פרעה" – כך מכריז הקב"ה בתחילת פרשת וארא, ומיד מתעוררת השאלה: האם אדם יכול להגיע למצב בו הוא מאבד את יכולת הבחירה שלו? האם יתכן שאדם יתדרדר עד כדי כך שלא תהיה לו עוד אפשרות לבחור בטוב?
כדי להבין את התהליך העמוק הזה, נפתח בסיפור מרתק שאירע לפני כמאתיים שנה: באחד מלילות החנוכה יצא חסיד של האדמו"ר מרוז'ין מביתו לבקר בחצר הרבי. הוא עצר לשינת לילה בפונדק ולפתע נשמעו חבטות בכניסה. קבוצת שודדים פרצה פנימה וראש השודדים, להפתעתו, היה חבר ישן מהישיבה.
אותו שודד סיפר את סיפורו הטרגי: הוא היה בחיר התלמידים בישיבה וזכה להצעת נישואין מפתה – להתחתן עם בת המוזג העשיר ולשבת כל ימיו על שולחן חמיו. אשתו ניהלה את בית המרזח והוא היה פנוי לעסוק בתורה. יום אחד הציעה לו אשתו לעזור לקבוצת גויים שהתקוטטו על חלוקת כסף. הוא ירד ופישר ביניהם, והם שילמו לו היטב.
הלב שלו אמר שמשהו במסחר לא ישר, אבל הפיתוי הכספי היה גדול והוא הרגיע את מצפונו שאין זה נוגע אליו. הם החלו לבוא לעתים תכופות, עד שהבין בהדרגה שהוא נלכד בכת שודדים אכזריים. הוא כבר היה חשוף לסודותיהם ולא היה יכול לעזוב. לילה אחד נקרא לעזור להם בשוד, ומשם הידרדר עד שהפך בעצמו לראש חבורת השודדים.
הסיפור הזה מעביר מסר יסודי שמאיר באור חדש את סיפורו של פרעה: אדם מאבד את הבחירה בהדרגה. זה לא הקב"ה שמונע מהאדם את הבחירה החופשית, אלא החטאים הם אלו שלוקחים אותה. ממעשה למעשה, אדם הופך להיות מכור וכבול אל החטא, עד שהוא פשוט מתחיל לפעול באופן אוטומטי ומאבד את השליטה.
לפני כמה שנים התפרסם סיפור על עקרת בית אמריקאית שחייתה חיים שקטים עד גיל ארבעים. כשהילדים יצאו מהבית והשעמום החל להציק, היא מצאה את עצמה בקזינו. היא הפסידה 40 דולר אך הרוויחה חוויה מסעירה שלא הכירה – הריגוש של כמעט לזכות.
בהדרגה היא פיתחה טריקים להרוויח יותר והחלה לצאת עם סכומים יפים. הנהלת הקזינו עקבה אחריה ולכדה אותה בהדרגה – פינקו אותה בשוברים למסעדות וחופשות, בעוד המכונות תוכנתו כך שתרוויח מעט אך תפסיד הרבה יותר. כשירשה מיליון דולר מהוריה, העמיקו את הרשת סביבה עד שאיבדה הכל, כולל ביתה ששועבד להלוואות.
כך בדיוק התרחש עם פרעה: התורה מדגישה שבחמש המכות הראשונות, פרעה הכביד את לבו בעצמו. לא הקב"ה הוא זה שהקשה את לבו, אלא הוא בחר מרצונו להרשיע. רק מהמכה השישית מספרת התורה שהקב"ה הכביד את לבו – כלומר, הגיע השלב שבו איבד פרעה את יכולת הבחירה שלו.
זוהי אזהרה עמוקה לכל אדם: הבעיה הגדולה עם מעשה עבירה היא לא רק עצם מעשה העבירה, אלא מה שהעבירה עושה לנו. אחרי מעשה עבירה האדם לא שב להיות מה שהיה: ריח התאווה נדבק באפו, טעם העבירה נתפס בשפתיו והעוון הופך להיות חלק מדרך החשיבה שלו. לכן אומר בן עזאי בפרקי אבות: "הוי רץ למצווה קלה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה". החיים בנויים כמו רכבת – כל מעשה שמתרחש בחיינו כורך חבל סביבנו וקושר את הנפש, והמעשה הבא הוא כבר בלתי נמנע.
ואולי זו גם הסיבה שבמהלך המשא ומתן עם פרעה, מציע משה הצעה מפתיעה: "נלכה נא דרך שלושת ימים" ונחזור. משה מציע בשליחות ה' פשרה סבירה: תן לנו לצאת לשלושה ימים ונשוב חזרה. כאן משה מלמד איך מצפים מאתנו להחזיר את השליטה בחיינו – במצבו של פרעה הוא לא היה מסוגל להסכים לשחרר אותם לגמרי, ולא דורשים מהאדם שיעשה משהו שלמעלה מכוחותיו. הדרך לשוב בתשובה היא לא באמצעות שבירה חדה של החיים הקודמים, אלא תוספת אחת, תפילה אחת, לימוד אחד, וכך לאט-לאט המאור שבתורה מחזיר למוטב.
