בפרשת וארא מתעוררת אחת השאלות המטרידות ביותר בתורה, שהעסיקה את גדולי המפרשים לאורך הדורות: האם פרעה היה באמת אחראי למעשיו? כיצד ניתן להבין את העובדה שהקב"ה עצמו הכביד את לבו ומנע ממנו את האפשרות לשחרר את בני ישראל?
כבר בתחילת הפרשה, עוד לפני שהחלו המכות, הקב"ה מודיע למשה: "אני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים, ולא ישמע אליכם פרעה". הדברים מעוררים תמיהה עצומה: אם הקב"ה בעצמו מקשה את לב פרעה, על מה הוא נענש? הרי בלי בחירה אין אחריות, ובלי אחריות אין אשמה!
השאלה הופכת לחריפה עוד יותר כשבוחנים את לוח הזמנים של המכות. המשא ומתן עם פרעה נמשך שנה שלמה – מחודש אייר עד חודש ניסן של השנה הבאה. במהלך השנה הזו ירדו על מצרים עשר מכות נוראות שהחריבו את המדינה. כל מכה נמשכה חודש שלם: שבוע של המכה עצמה ושלושה שבועות של התראות והפצרות במלך לשחרר את העם.
במשך עשרה חודשים רצופים, ארץ מצרים עברה צונאמי, מהפכת הרס וחורבן בכל תחומי החיים: בגוף, בנפש וברכוש. ומשה עצמו 'בזבז' עשרה חודשים מחייו בכניסה ויציאה מארמון פרעה, כששלושה שבועות בכל חודש הוא מפציר בו לשלח את ישראל – וכל זה למה? אם מדובר במשחק מכור מראש, אם פרעה לא היה מסוגל לשנות את דעתו, מה הייתה מטרת כל המשא ומתן הארוך הזה?
יתירה מכך: אחרי כמעט שנה של מאבק, לאחר שפרעה חטף שבע מכות איומות, הקב"ה שולח את משה להתרות בו על המכה השמינית – מכת ארבה. ורש"י מדגיש שמשה לא רק העיד על העבר, אלא התרה בפרעה על העתיד – נתן לו אזהרה ואפשרות לשנות את דרכו. וכאן הדברים תמוהים ביותר: במי להתרות? בגופה חסרת ישע? הרי הקב"ה עצמו אומר באותו הפסוק "כי אני הכבדתי את לבו"!
המפרשים לדורותיהם הציעו כמה תשובות מרתקות לשאלה זו. הרמב"ם מסביר שאדם מאבד את הבחירה בהדרגה – זה לא הקב"ה שמונע מהאדם את הבחירה החופשית, אלא החטאים הם אלו שלוקחים אותה. ממעשה למעשה, אדם הופך להיות מכור וכבול אל החטא, עד שהוא פשוט מתחיל לפעול באופן אוטומטי ומאבד את השליטה.
כך בדיוק קרה עם פרעה: בחמש המכות הראשונות נאמר בתורה במפורש שפרעה הכביד את לבו בעצמו – לא הקב"ה הוא זה שהכביד את לבו, אלא הוא בחר מרצונו להרשיע. רק מהמכה השישית כותבת התורה לשון חדשה: הקב"ה הכביד את לבו. הכוונה היא לכך שהקב"ה יצר את העולם באופן כזה שמגיע שלב שהאדם מאבד את יכולת הבחירה וניטלת ממנו הזכות לעשות תשובה.
לעומת זאת, הרבי מליובאוויטש מציע הבנה מהפכנית: דווקא סיפור ההתמודדות עם פרעה מביא לשיא את עוצמתה של התשובה. כאן למדים יותר מכל מקום אחר עד כמה מחכה הקב"ה לתשובה, עד כמה הוא מאמין אינסופית בטובו האלוקי של האדם שיתעורר ברגע האחרון. הסיפור של פרעה נועד לספר איך ה' אינו מתייאש מהאדם, איך אפילו במכה השמינית, לאחר שפרעה איבד מזמן את יכולת הבחירה, לאחר ששקע והרשיע בתוך החטא והיה כרוך בו מכל עבריו, עדיין ה' שולח את משה להתרות בו על העתיד, שמא ישוב ויתעורר.
פרשת וארא, אם כן, מלמדת אותנו שיעור עמוק על כוח הבחירה והתשובה. מחד, היא מזהירה אותנו מפני הסכנה שבהתמכרות לחטא, שעלולה להוביל לאובדן הדרגתי של הבחירה החופשית. מאידך, היא מעבירה מסר מעודד של תקווה – שלעולם לא מאוחר מדי לשוב בתשובה, ושהקב"ה תמיד מחכה ומייחל לשובו של החוטא, גם כשנראה שהמצב אבוד.
