האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע כדאי לחיות? בעולם שבו החיים מתארכים משמעותית – כפול מימי המשנה והגמרא – אך מלאים ברגעים משעממים ולעתים אף סבל ומכאוב, השאלה "למה לי חיים?" כדברי רבקה אמנו, הופכת רלוונטית יותר מתמיד. ואולי התשובה טמונה בהבנה עמוקה: הקב"ה אוהב את החיים. הוא רואה בכל רגע של חיים ערך אינסופי, גם כשאיננו מבחינים בכך.

היכן העולם הבא בתורה?

אחת השאלות המטרידות ביותר בעיקרי האמונה היא: לאן נעלם העולם הבא מהתורה שבכתב? בפרשת "בחקתי", המכונה "פרשת התוכחה", הקב"ה מבטיח שכר למקיימי המצוות ועונש לעוברים עליהן. אך שימו לב לתוכן ההבטחות: "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה… ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם… ונתתי שלום בארץ".

וזהו? האם זה כל מה שיש לתורה להציע? גשם ואדמה פורייה? היכן ההבטחה על "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"? הרי המשנה באבות אומרת: "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". כיצד מתעכבת התורה על שכר זמני ומתעלמת מהשכר העיקרי – המשכורת האמיתית בעולם הבא?

רבי יוסף אלבו בספר העקרים קורא לזה "הספק אשר לא סרו ראשונים ואחרונים מלספק בו: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש כמו שנזכרו היעודים הגשמיים?".

*

הכלי יקר מביא שבעה תירוצים לשאלה זו. האבן עזרא, למשל, מסביר שהתורה פונה אל המון העם והאדם הממוצע אינו מתרגש מהבטחות עתידיות על עולם מופשט. אדם רגיל מעדיף לעבוד על בסיס מזומן: "תראה לי בעיניים ואקום לעבוד".

הרמב"ן הולך בדרך אחרת: לדעתו, התורה אינה מתכוונת כלל להבטיח שכר מצוות. יהודי אמור לעבוד את ה' לשם שמים והשכר האמיתי מגיע בעולם הבא. הפרשה עוסקת במשהו אחר: כאשר כל ישראל בשלמותם יקיימו מצוות התורה, יקרה נס של אהבה וחיבה והחיים בעולם הזה ישתנו מהקצה אל הקצה.

לכן פרשת "בחקתי" כתובה בלשון רבים. וכך גם פרשת "והיה אם שמוע" עוברת מלשון יחיד בפרשת "שמע" ללשון רבים: "אם שמוע תשמעו אל מצותי… לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". פרשיות השכר הגשמי מדברות לכלל ישראל, והקב"ה יחולל פלא כזה שיביא את העולם לשלמותו.

החיים עצמם הם השכר

אולם התשובה העמוקה ביותר, לפי המשנה החסידית, היא שהתורה מדברת על העולם הזה כדי לקרוא ולהכריז באוזנינו: אתה חשוב והחיים שלך חשובים. הקב"ה מייקר אותך, הוא בחר בך והביא אותך לעולם וכל רגע בחייך הוא נצח.

כפי שכתב הרבי מליובאוויטש: "יש משמעות לכך שהתורה (התנ"ך) מדברת על [העולם הבא] מעט מאוד, מהסיבה הפשוטה שהיהדות במהותה עוסקת בחיים בעולם הזה, שיתנהלו על פי הרצון של אלוקים כפי שהוא מפורש בתורה, על ידי קיום המצוות בחיי היום יום".

נכון, העולם הבא הוא עולם השכר והמשכורת, אבל השכר מעניין אותנו ולא את הקב"ה. העולם ההוא יותר טוב בשבילנו, אבל ריבונו של עולם מתעניין במשימה המהותית של "בניית דירה לו יתברך בתחתונים", של חיבור מעלה ומטה והבאת אור למקום שאין בו אור – וזה שייך רק בעולם הזה.

*

המסר הזה מתבטא בפרדוקס מפורסם במשנה באבות:

"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה".

איזה עולם גדול ומשובח יותר? בהתחלה נאמר שהעולם הזה הוא רק פרוזדור צר ועלוב לקראת העולם הבא המפואר, וכך נאמר בסוף שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אך באמצע נאמר ההיפך: "יפה שעה אחת בתשובה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".

התשובה החסידית מעמיקה: ה"קורת רוח" והעונג של האדם גדולים הרבה יותר בעולם הבא, ולכן העולם הזה הוא רק כמו פרוזדור לעולם הבא. אבל ה"יופי" – הערך והמשמעות של המעשים כפי שחווה אותם הקב"ה, גדולים לחלוטין בעולם הזה. שכן בעוד שעולם הבא הוא תענוג הנשמות, התוכנית האלוקית נוגעת לעולם הזה: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים".

קדושת החיים – עד הרגע האחרון

משום כך, קדושת החיים היהודית היא ערך עליון. בעוד שדתות אחרות עלולות לקדש את המוות, אצל יהודים מחללים את כל התורה (חוץ משלוש עברות החמורות) כדי להציל חיים.

יתירה מכך: חז"ל קובעים כי מחללים שבת אפילו עבור גוסס שבוודאי ימות, רק כדי להעניק לו רגע של חיים. נחשוב: שבת חמורה יותר מהמשכן, והקמת המשכן אינה דוחה שבת, אבל שבת עצמה נדחית בשביל רגע אחד של חיים.

כפי שנכתב בשולחן ערוך: "אפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה, מפקחים עליו את הגל". ומבאר המשנה ברורה: "דחינן כל המצוות בשביל חיים של ישראל".

מה יכול אדם להשיג ברגע אחד של חיים? הוא יכול להתוודות, ייסוריו ממרקים, וגם במצב סופני, עצם זה שהוא מעניק לבני משפחתו את הזכות לכבדו ולטרוח להציל את חייו – זוהי זכות נצחית עבורו ועבורם.

החיים הם טובים מאוד

רבנו הזקן מעלה תובנה נפלאה: מצד אחד מובא שבית שמאי ובית הלל נמנו וגמרו: "נוח לאדם שלא נברא משנברא". מצד שני, התורה מעידה כי ה' הביט על עולמו בגמר מלאכת הבריאה ואמר: "וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"!

התשובה: החיים הם 'לא נוחים', אך הם 'טובים מאוד'. החיים לא קלים, לא מספקים, לא הוגנים, אבל הם טובים מאוד. את מה שאפשר להשיג בברכה אחת כאן, אי אפשר להשיג בחיי נצח בעולם הבא.

כפי שמלמד אותנו הסיפור המרגש על ר' אריה, אסיר במחנה עבודה נאצי, שמסר נפשו לאכול כזית מצה בליל הסדר ונרצח זמן קצר אחר כך – גם אחרי 33 שנה בעולם העליון, ערכו של מעשה מצווה אחד בעולם הזה היה כה משמעותי, שנשמתו ירדה לבקש את זכות המצווה. זוהי עדות מרגשת לערך האינסופי של כל מעשה טוב שאנו עושים כאן, בעולם הזה.

הבה נתבונן בעומק המסר: בכל רגע מחיינו טמונה הזדמנות פז ליצור ערך נצחי, גם כשהרגע נראה בנאלי או קשה. זוהי הסיבה שהקב"ה מייקר כל כך את החיים – כי כאן, בעולם הזה, אנו יוצרים את הדירה לו יתברך בתחתונים.