סליחה נראית לעתים כהסכמה עם הרוע: הכעס שומר את הכוח בידי הנפגע, ואילו המחילה מעוררת חשש שהפוגע ישוב לסורו. השיעור מוכיח את ההפך – הסליחה היא הטיפול העמוק ברוע, חדירה אל המניעים הנפשיים שהובילו לכישלון. על פי הנוסח "למחילה ולסליחה ולכפרה", הסליחה היא תהליך בן שלושה שלבים: מחילת העונש, סליחה על המרידה והסרת הכעס, וכפרה המנקה את כתם החטא מנפש החוטא.
מהלך השיעור:
- הקושי לסלוח: פרשת "הקב"ר המזמר", 50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
- החשש מסליחה: רבי אלעזר בן שמעון והאיש המכוער, שמחל "ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".
- חובת הפיוס: על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, והמוחל לא יהיה אכזרי.
- חידוש הסליחה היהודית: מקין והבל ועד יוסף, הסליחה מופיעה לראשונה רק במשפחה היהודית.
- הרעיון: הסליחה אינה הסכמה עם הרוע אלא טיפול בו.
- שלושה שלבים: מחילה, סליחה וכפרה הם ביטול העונש, הסרת הכעס וניקוי כתם החטא.
- טעם ראשון, מחילה: הסליחה מעוררת תקווה, ואילו הקפדנות מולידה ייאוש.
- טעם שני, סליחה: הזולת אינו רע כפי שנראה. כך עולה מניסוי יוסף באחיו.
- טעם שלישי, כפרה: הירידה משמשת מנוף לעלייה, והזדונות נעשים כזכויות.
- סיום: כפי שנשפוט את הזולת כך נישפט, סיפור הרבי וההבטחה שהתקיימה אחרי בקשת המחילה.
