השמחה 'עדלאידע' מלמדת על מהותו של החג

פורים הוא חג מעניין וצבעוני במיוחד. אי אפשר לתת לו לעבור 'ליד'. התחפושות, המשתה הלא-שגרתי, השמחה העצומה, ואפילו המגילה. אך, מה מהותו של פורים? מהי הבשורה שלו לכל אחד מאתנו? את מה אנחנו בעצם מציינים כאן, ומה אנחנו חוגגים? על מה בדיוק אנחנו מרימים כוסית 'לחיים', ואולי בקבוק או כמה, סביב שולחן סעודת הפורים העמוס בכל טוב?

המאמר שלפנינו, "חייב איניש", מ"תורה אור" של אדמו"ר הזקן, הוא המאמר המרכזי בתורת חב"ד לביאור עניינו של יום הפורים, והוא מגלה אור חדש ואקטואלי לנצח בסיפור המגילה ובמהותו של היום הגדול הזה, על צדדיו הרבים והשמחים. הביאור החסידי מעניק לנו טעם חדש במשמעות הפורים, במשמעות המשתה "עד בלי די", בזה שדווקא היום הזה הוא 'הכי שמח שיש'.

תוכן המאמר:

• בפורים חובה לשמוח בשמחה מיוחדת, ואף לשתות לשכרה עד כדי איבוד הבחנה – על אף שמבחינת רמת הקדושה פורים איננו חג כמו שאר החגים. ונשאלת השאלה: מדוע שמחת פורים גדולה הרבה יותר מהשמחה בכל שאר החגים?
• "יהודי" נקרא כך משום שיש בו את היכולת לכפות את עצמו ולהתבטל לאלוקות, ולכן המגילה קוראת לכל עם ישראל "יהודים". מרדכי היהודי נקרא במגילה "איש יהודי" – כי הוא המקור להתבטלות לאלוקות, והוא זה שמעניק ליהודים את הכוח להתבטל לאלוקות.
• המן הוא ההיפך הגמור ממרדכי – הוא מזרע עמלק, שמסמל את גסות הרוח ותחושת הישות העצמית והנפרדּות מאלוקות. לכן המן ביקש להרוג דווקא את היהודים, שבמהותם בטלים לאלוקות ומתנגדים לישות. אך בפועל, על אף שאם הם היו כופרים היו ניצלים מגזירת ההשמדה – אף אחד לא חשב לכפור, וכולם מסרו את נפשם מתוך רצון להישאר דבקים בקדוש ברוך הוא.
• מסירות הנפש היהודית היא המוכנות להשליך את החיים מנגד כדי לא להיפרד מאחדותו יתברך, שנובעת מקשר עצמי עמוק של יהודי עם הקדוש ברוך הוא עצמו, שלמעלה מהדעת וההבנה ואין לו שום טעמים והסברים.
• מסירות הנפש של בני ישראל במתן תורה נבעה מכוח התעוררות והשפעת אהבה אלוקית, ואילו מסירות הנפש של היהודים בימי אחשוורוש, בזמן גזירת המן, נולדה בהתעוררות שלהם מצד עצמם. וזה היתרון העצום של מסירות הנפש בפורים.
• שמחת פורים איננה מוגבלת והיא מגיעה עד לבחינת "לא ידע" – למעלה מהידיעה ומהמודעות, כי היא נובעת מהתגלות עצמותו יתברך שלפניו אין מקום לכל ההגבלות, ההגדרות וההבחנות, ודווקא בדרגה הזו בכל זאת מבחינים בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", כי הקדוש ברוך הוא עצמו מחליט לבחור בעצמו ביהודים.