כולנו עומדים פעורי עיניים נוכח שיטפון הרִיק סביבנו. ה'אויב' של דרך המסורה כיום איננו אידיאות ודרכי מחשבה זרות, כבעבר. האויב הגדול ביותר היום הוא כנראה – הריקנות, יסוד הרוח והכלום. יהודי שהקדוש ברוך הוא נותן לו אפשרות לקיים חיים בעלי ערכים, משמעות ותוכן, עלול להפוך מבלי משים ל'אושיית פרסומים' חלולה, שמרבית זמנו נתונה לתמונות וסטטוסים חלולים. הבעיה מתעצמת כשמדובר על ילדים – כולנו שואלים את עצמנו את שאלת השאלות: איך נחנך את ילדינו, הגדלים לתוך מציאות מבולבלת שכזו, לצמוח לתוך חיים בעלי עומק, מהות וחיבור?
המאמר שלפנינו, "וישלח יעקב" שייך לסוגת "דרושי החתונה" – והוא מושתת בעיקרו על דברי חסידות שנאמרו בשמחת החתונה של הרבי הריי"צ – וממנו נוכל להפיק את התשובה לשאלה המציקה.
תוכן המאמר:
- על ידי עבודת השם בקבלת עול ("צאן ועבד ושפחה") מגיעים לגילוי שלעתיד ("שור וחמור"). את זאת קשה להבין: איך יכול כל אחד להגיע לגילוי של משיח בחושך הכפול ומכופל של הגלות?!
- תולדות הן המידות, שנולדות כתוצאה מהתבוננות. ופירוש הפסוק "רני עקרה – לא ילדה" הוא: השמחה היא מכך שליהודי יש רק אהבה ויראה ורגשות לאלוקות, ואין לו אהבה ויראה ומידות זרות.
- הדרך להבטיח שלא יהיו תולדות לקליפה היא להיות כלי לאלוקות – שתהיה חיות בקדושה, בקיום המצוות, לימוד התורה ועבודת התפילה. הנביעה והטוב-טעם באלוקות כבר קיימים אצל כל יהודי, והעבודה היא להסיר את החסמים המפריעים.
- הזמן המסוגל להיעשות כלי לאלוקות הוא בתפילה – אז פועלים שהנשמה תאיר בפנימיות וכל ענייני היום ייעשו בחיות של קדושה. השלבים בעשיית הכלי בתפילה: הסרה וכריתת התאוות הזרות (פסוקי דזמרה), עשיית כלי לקדושה (קריאת שמע), שפיכת הנפש (שמונה עשרה).
- כשאדם פועל בעצמו שלא יהיו לו תולדות של קליפה, נעשות אצלו תולדות של קדושה.
- גם בזמן הגלות, כל יהודי יכול להמשיך את אור הגאולה, על ידי היציאה מעצמו (קבלת עול ותשובה) וביטול החומריות.
