הערך שבפרטים הקטנים – הסוד של השלמות

"תמונה שלמה מורכבת מפרטים קטנים" – זהו משפט שכולנו מכירים, אך לעתים קרובות שוכחים את משמעותו העמוקה. הרבי מליובאוויטש מביא משל נהדר מחיי היומיום שממחיש זאת: גבר מביט על ביתו בראייה כוללת, מבחינתו העיקר שהבית יהיה מקום נעים לחיות בו ולא באמת משנה אם השיש יהיה לבן או שחור או האם בכלל יהיה שיש. מבחינתו, העיקר שיהיה משטח לחתוך עליו מלפפונים.

ואולם עקרת הבית מביטה על שטח החיים כפרטים ומבינה את הסוד: היופי מורכב מפרטים. שלמות הרמונית נוצרת מריבוי פרטים שכל אחד תורם את חלקו בדרכו ואם תישבר צלחת בוויטרינה, נפגם היופי הכולל של הבית.

ניתן להוסיף ולדמות זאת למנצח תזמורת סימפונית, שיודע לזהות את תרומתו של כל כלי פרטי לשלמות ההרמונית של היצירה. אם יחסר כינור אחד, תיפגם היצירה כולה. כל נגן בתזמורת חיוני ליצירת ההרמוניה המושלמת.

הנה סיפור מופלא שממחיש את חשיבותם של הפרטים הקטנים: מדינת דלוור בארצות הברית היא אזור קטנטן וצנוע שלא חשבה אף פעם לעלות לכותרות. השליח בדלוור, הרב אלחנן ווגל, סיפר פעם בשיעור הכנה ל"ראש השנה" על "יום הזיכרון הזה", היום בו מעביר הקב"ה את כל יצורי הבריאה לפניו.

אחד המשתתפים קם וביקש בקשה: אביו היה איש חינוך בירושלים שעסק בהנצחת חיילים שנהרגו. במיוחד היה מסור לקבוצת חיילים שנקראים "הנצר האחרון" – חיילים שמשפחתם נספתה בשואה והם עצמם נהרגו במלחמת השחרור, וכך הלכו מהעולם ללא שום זכר. הוא ביקש שבתפילת "יזכור" ביום כיפור נזכיר כמה מהם ששמורים בזיכרונו.

החזן, מר גורן, לקח את הרשימה כשספר התורה כבר בידו והתכוון לקרוא ממנה, אבל המילים נעתקו מפיו. הוא החוויר, הוא החל לרעוד ואמר "זה לא יתכן". אביו נפל במלחמת ששת הימים כשהוא היה ילד בן 12. אביו היה מספר על חייל בודד בשם "חנן גרובר" שנהרג במלחמת השחרור, וממש לפני שנפל אמר לאביו שעמד לידו: "מי יזכור אותי?" והנה השם הראשון ברשימה – כאן בקצה העולם, בדלוור – היה "חנן גרובר".

הדבר דומה לרופא מפורסם שבאים לבקר אצלו מכל העולם ועל הקיר הוא תולה ציור של הנכד בן הארבע. תאמרו: איש מדע דגול מתפעל מקשקוש של ילד?! כן, הילד הוא חלק מנפשו. הוא רואה בו את עצמו, התגלות וביטוי שלו, ולכן כל צעד בהתקדמות שלו יקר בעיניו.

כך גם הקב"ה מביט על כל פרט בבריאה. כשאוהבים מישהו – כל פרט בחייו חשוב. הקב"ה אינו מביט עלינו רק כקבוצת עובדים במפעל, אלא "ישראל קדמו לתורה" והקב"ה אוהב כל יהודי כמו בן יחיד. כל אחד הוא חלק אלוקה ממעל, כמו פלח תפוח שהוא חלק מהותי מהתפוח.

האדמו"ר הקודם מסביר שאפילו תנועת הכיוון של דשא פרטי, אם ינוע לימין או לשמאל, יש לה השפעה לכללות כוונת הבריאה. דברים אלו מקבלים חיזוק מדעי בימינו (להבדיל) בהתאם לטיעון "אפקט הפרפר": תנועה קלה של כנפי פרפר יכולה לייצר שינויים קטנים באטמוספירה, שבסופו של דבר יגרמו להופעת סופת טורנדו או ימנעו את הופעתה.

המסקנה המעשית היא קריטית: להתייחס לחיים ברצינות יותר. כל מאורע שפוגש אותנו ולו השולי ביותר, הוא קריאה לעשייה מלמעלה. יהודי צריך לזכור את המשפט: "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". כל מקום אליו מגיעים הוא חלק עיקרי בתכלית חיינו וחייב לקבל את מלוא הרצינות הרוחנית.

המחשבה הכי מופרכת אצל יהודי היא "אני רק בדרך, גם זה יעבור ונחכה לימים טובים יותר". לא, ממש לא, היום הכי גדול בחיים הוא היום הזה והתיקון שלו הוא האחרון עד ביאת המשיח מהרה יגלה.