תמיהה גדולה עולה בסיפור שמעון ולוי: בפרשת וישלח, כשהם הורגים את אנשי שכם, יעקב מבקר אותם רק על הסכנה המדינית – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ". אך בפרשת ויחי, לפני מותו, הוא מגנה אותם בחריפות: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם… כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור".
השאלה מתעצמת כשרואים שיעקב לא רק מבקר אותם, אלא גם גוזר עליהם עונש חמור: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" – הם יהיו מפוזרים בין השבטים כדי למנוע ריכוז של כוח הרסני במקום אחד. מה קרה בין וישלח לויחי שגרם לשינוי כה דרמטי ביחסו?
הרבי מליובאוויטש מציע הסבר מהפכני: בין שני האירועים, שמעון ולוי היכו פעמיים. באותה עוצמה שהם היכו כאן באנשי שכם, עם אותה תחושת צדק משכנעת, הם פעלו כנגד יוסף אחיהם ובשרם. הם זרקו אותו לבור וצעקו "לכו ונהרגהו… ולכו ונשליכהו לאחד הבורות… ונראה מה יהיו חלומותיו".
באותו שכנוע שפעלו כאן למען כבוד המשפחה, פעלו שם כנגד המשפחה. וכשאותה תגובה מתרחשת שוב – משהו מריח לא טוב. זה אומר שהמעשה כשלעצמו צודק, אבל העושה נושא בתוכו תכונות פוטנציאליות מסוכנות. הוא מסוגל ללחוץ מהר מדי על ההדק.
לכן יעקב מדגיש בברכתו את העובדה שהם חטאו פעמיים: "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור". יעקב מתכוון להבהיר שהוא אינו מדבר על המעשה עצמו. הוא ראוי ונכון כשיטת הרמב"ם, אלא על הנטייה: למה אתם מתנדבים להיות התליינים? מדוע אתם אלו שרגישים כל כך לחטא ועוון? כנראה שבכם פועמת קנאות מסוכנת שיכולה לגרום נזקים אדירים לדורות ואין מנוס מפיזור שלכם בין השבטים.
בכך מלמד יעקב חידוש מהפכני: אדם צריך לשים לב לנטיות שלו. השאלה אינה רק מה אתה עושה, אלא גם למה אתה עושה? יהודי אמור להיות שלם גם בעולם הרגשי שלו ואם סובל מנטיות למידות רעות – הוא מוכרח לטפל בהן.
כך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה: "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך צריך לחפש בדעות רעות ולשוב מהכעס ומהאיבה ומהקנאה… ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם".
אדם עומד למשפט בראש השנה, לא רק על מה שעשה, אלא גם על מה שרצה לעשות. על אותן נטיות בלתי מתוקנות שבוערות בו לחמוד את מה ששייך לאחרים ולשאוף בתוך עצמו לפגוע בזולת.
מספרים על יהודי שנכנס לרבי מליובאוויטש והתלונן שהוא מקנא מאוד באנשים אחרים. הרבי שאל אותו: "האם אתה מקנא במי שהוא חכם יותר או במי שיש לו כסף יותר?" האיש ענה: "אני מקנא בכל מי שיש לו יותר ממני, בכל תחום". אמר לו הרבי: "אם כך, הבעיה אינה הקנאה, אלא המידות שלך. אתה צריך לעבוד על עצמך".
זהו המסר העמוק בביקורת של יעקב על שמעון ולוי: גם כשאדם עושה מעשים נכונים, עליו לבדוק את המניעים והנטיות שמובילים אותו. כי לפעמים המעשה עצמו טוב, אבל הוא נובע ממקום של כעס, קנאה או תאוות שליטה שעלולים להוביל למקומות הרסניים.
