במשך אלפי שנים, היה הפתרון לתיקון המידות פשוט יחסית: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". המעשה מכוון את הרגש, ולכן התמקדות במעשה נכון משפיע על תיקון המידות. אולם המעשה אינו יכול לשנות את המידה מטבעה ובוודאי לא לעורר מידות חדשות למושגים מופשטים ורוחניים כאהבת ויראת ה'.
כאן מגיע החידוש הגדול של ספר התניא. רבינו הזקן בונה בניין, שהיום הפך להיות אבן פינה במשנה הפסיכולוגית: רגשות אינם התפרצויות ספונטניות. הם תוצר של מה שיש בראש. 17 הפרקים הראשונים בספר התניא הם פירמידה מופלאה של מבנה הנפש, שיוצרת את ההבנה שהראש עומד מעל הלב ומפעיל אותו.
"כי השכל שבנפש המשכלת," כותב בעל התניא, "כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה', איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב – נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו, לירא ולהתבושש מגדולתו ית' שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו."
נאמר בפשטות: הלב הוא מה שאתה חושב. ובלשון אחר: מידות נכונות תלויות בדעות נכונות, וגודל האהבה היא כגודל הדעה. כשאדם מעמיק שכלו במושג ההשגחה הפרטית, ובהבנת הערך של יהודי, את רצונו הבסיסי לעשות טוב, והעובדה שגם אם חטא, זה לא יותר מטעות חיצונית שסחפה אותו – באופן מידי נעלמים הכעס והשנאה ומתפשטת אהבת חינם.
מספרים על החסיד רבי הלל מפאריטש שרדף אחרי רבינו הזקן עיירה אחר עיירה ותמיד הגיע מאוחר מדי. פעם החליט להקדים ולהגיע לפני הרבי. הוא התחבא מתחת לשולחן ההתוועדות והכין שאלה מורכבת במסכת "ערכין". הרבי הגיע, התיישב ואמר: "אברך שיש לו שאלה במסכת ערכין – עליו להעריך את עצמו קודם!" רבי הלל התעלף במקום.
כוונת רבינו הייתה שחסיד אינו רק עושה את הדברים הנכונים, אלא בוחן מי הוא? מה בוער בו? מה הרגשות הפנימיים שלוהטים בתוכו? עד כמה עולמו הפנימי הוא מתוקן?
וכאן עולה התמיהה, מי יכול לעמוד בכך? מילא לא לגנוב, אבל אפילו לא להתאוות לגנוב ביני ובין עצמי?! מילא לא לעשן ולא לאכול סוכר, אבל לא להתאוות לסיגריה ולסוכר?! הרי ידועה אמרתו של רבי ישראל מסלנט, שיותר קל ללמוד את כל הש"ס מלתקן מידה אחת בנפש?
התשובה טמונה בהבנה שהשורש של הרגש הוא בשכל. כמו שמספרים על הרבי הקודם שהיה צריך לקבל זריקה. לפני שנתן הרופא את הזריקה, הוא טיפל בעצמו – גזר את הציפורניים וחיטא את הידיים. למד מכך הרבי, שלפני שדוקרים יהודי, צריכים לגזור את הציפורניים ולוודא שהן נקיות מכל נטייה רעה.
החידוש הגדול הוא שאפשר לשנות רגשות על ידי שינוי המחשבה. כשאדם מתבונן בעומק בגדולת ה', בערך של כל יהודי, בכך שכל דבר בעולם הוא בהשגחה פרטית – המידות משתנות מאליהן. הכעס נהפך לרחמים, הקנאה לשמחה בשמחת הזולת, והתאווה לרצון לקדש את העולם.
זוהי המהפכה של ספר התניא: לא רק לשנות מעשים, אלא לשנות את האדם מבפנים. להפוך את הלב על ידי שינוי המוח, ולהביא את האדם למצב בו הרגשות שלו עצמם הופכים להיות כלי לעבודת ה'.
