כל ילד יהודי בהגיעו לגיל שמונה ימים נכנס "בבריתו של אברהם אבינו". הברית הזו קודמת לכל חיובי המצוות, הן מבחינת סדרי הזמנים – בני ישראל מלו עוד קודם מתן תורה; והן מבחינת סדרי החיים – התינוק שזה עתה נולד ועדיין לא התחייב במצוות כבר נכנס לברית המיוחדת הזו בינו ובין אלוקיו.
בגמרא מוזכר כי גם במצבים שבהם בני ישראל לא כל כך הידרו בקיום המצוות, את מצוות בגמרא ברית מילה לא שכחו ולא זנחו, וקיימו אותה בשמחה ובמסירות נפש.
במאמר "בעצם היום הזה" מ"תורת חיים" של הרבי האמצעי נלמד מהו הסוד של הברית הזו, שהופך אותה להיות נקודת הסימן וההיכר של היהדות.
תוכן המאמר:
- בתורה מתואר שעם ישראל בגלות ישוב בתשובה שלמה, ובזכות זה יזכה לקיבוץ גלויות וימות המשיח, ואז הקדוש ברוך הוא ימול את לבבם כדי שיוכלו לאהוב את השם.
- על כך נשאלת השאלה: איך ייתכן שלאחר התהליך העצום הזה של התיקון והגאולה, הם עדיין יצטרכו לעבור 'מילה' רוחנית?
- התשובה: במובן הרוחני, יש במצוות מילה שתי דרגות.
- הדרגה הראשונה היא מילה 'מלמטה' – זו עבודה של כל יהודי, שמטרתה לשבור ולהכניע את קשיות הלב (שזו ה'ערלה' שמכסה ומסתירה את הפנימיות הנפשית הטובה). זה קורה על ידי תשובה מעומק הלב במרירות והכנעה עצומה לאלוקות, ובאופן כללי – על ידי ייסורי הגלות.
- הדרגה השנייה היא מילה 'מלמעלה' – זו פעולה שהקדוש ברוך הוא עושה, אבל היא יכולה להתרחש רק לאחר קיבוץ הגלויות והגאולה, בעקבות השלמת העבודה מלמטה.
- ברית המילה היא ברית בין אוהבי נפש שלא נפרדים לעולם, שנובעת מהתקשרות עצמית בעצמיות הנפש עד ששני הצדדים הם כמו נפש אחת ממש. כך בכל יהודי – ברית המילה מסמלת את ההתקשרות לאלוקות בעצמות הנפש למעלה מהשכל האנושי והאלוקי – ואת הקשר הזה שום דבר לא יכול להפסיק ולפגום.
- לכן, לאחר הגלות, הקדוש ברוך הוא מל את לבב בני ישראל מלמעלה – ומגלה את הקשר העצמי של כל יהודי עם עצמות האלוקות.
