בכל שנה מחדש אנחנו נכנסים לתקופה של שבעה שבועות שכולה 'ספירה' – התכוננות, ציפייה וספירת הימים והשבועות, כהכנה למתן תורה בחג השבועות.
ידועים דברי האגדה "בשעה שאמר להם משה "תעבדון את האלוקים על ההר הזה", אמרו לו ישראל: משה רבינו, אימתי עבודה זו? אמר להם: לסוף חמישים יום. והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו. מכאן קבעו חכמים לספירת העומר". ובדומה לכך כתבו כמה מרבותינו הראשונים שמצוות ספירת העומר היא ספירה של ציפייה וגעגוע למתן תורה.
בזוהר הקדוש מקבלים הדברים עומק רב, כאשר שם מוקבלת הספירה לספירת הזבה שבעה ימים של טהרה וניקיון – וכך שבעת השבועות של ספירת העומר תכליתם לטהר ולנקות את ישראל מטומאת מצרים, כדי להכין אותם למתן תורה בטהרה.
בעומק רב עוד יותר דיברו המקובלים על ארבעים ותשעה שערי טומאה שישראל היו משוקעים בהם במצרים, וכנגדם ארבעים ותשעה שערי בינה שהיו צריכים להיכנס בהם כדי לקבל את התורה – ובכל יום מארבעים ותשעה ימי הספירה יוצאים משער טומאה אחד ונכנסים לשער בינה.
וכפי שנוהגים לומר בנוסח ספירת העומר: "ריבונו של עולם, אתה ציוויתנו לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו… ובכן יהי רצון מלפניך… שבזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה [פלונית], ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות, ולתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם, ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה, אמן סלה!".
המאמר "וספרתם לכם" של הרבי, מסכם את הגישה החסידית לסוגיה, שמאירה באור חדש ובהיר את המצווה היקרה הזו. אלו אותם ארבעים ותשעה 'שערים', אך אלו לא רק שערים שמימיים אלא שערי הלב, המידות, אותן מעבדים ומתקנים עד להשלמת התיקון ב"זמן מתן תורתנו".
תוכן המאמר:
- ”וספרתם לכם ממחרת השבת“. שאלה: כוונת התורה היא להתחיל לספור את ספירת העומר ממחרת הפסח,ואם כן, מדוע נאמר ”ממחרת השבת“?
- ”משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו“: תחילה באה ההתגלות האלוקית מלמעלה מצד עצמה בחג הפסח, וזו ’משיכה‘; אחר כך באה העבודה של תיקון הנפש הבהמית מלמטה למעלה בספירת העומר; וכל זה הכנה מוקדמת להתחברות המוחלטת עם אלוקות במתן תורה.
- הקרבת העומר היא בירור המוחין של הנפש הבהמית. אחר כך באה עבודת ספירת העומר, שהיא בירור המידות של הנפש הבהמית.
- כל אחת מהמידות של הנפש האלוקית ושל הנפש הבהמית כלולה מכל שבע המידות – ולכן ספירת העומר דורשת עיסוק פרטני של ארבעים ותשעה ימים, בכל יום מתקנים מידה אחת.
- ההתגלות האלוקית ביציאת מצרים הייתה התגלות של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו – כיוון שבני ישראל היו שקועים בטומאת מצרים, אף דרגה אלוקית שהיא לא הייתה יכולה לשחרר ולחלץ אותם משם, והגאולה הייתה חייבת לבוא רק מהאלוקות שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות.
- כך גם במצוות ספירת העומר בכל הזמנים: הכוח להצליח ’לספור‘, לברר ולזכך, את מידות הנפש הבהמית הוא מבחינה אלוקית שלמעלה לגמרי מסדר ההשתלשלות. לכן נאמר בתורה שמצוות ספירת העומר היא ”ממחרת השבת“ – מהאלוקות כפי שהיא למעלה אפילו מקדושתה העצמית של השבת.
