בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מתן תורה לעם ישראל. אז למעשה הושלמה בריאת העולם שהמתינה – כדברי הגמרא – לשלב שבו עם ישראל יקבל את התורה.
המאמר "וכל בניך" משנת תשמ"ה מחדד ומדגיש את המשמעות של השלום העולמי שנוצר ע"י התורה.
תוכן המאמר:
- חז"ל לומדים מהמילה 'בניך' השנייה והלכאורה מיותרת בפסוק "וכל בנייך" – "אל תקרי בניך אלא בוניך". ומכאן שיש שתי בחינות: א) בניך. ב) בניך שהם 'בוניך'.
- בחינת "וכל בניך לימודי השם" שמה את שלושת העמודים, תורה עבודה וגמ"ח, במידה שווה.
- הדרגה השניה של "בוניך" הם אלו שעניינם הוא בעיקר לימוד התורה. ודוקא עליהם נאמר "ורב שלום בניך" כי הם פועלים את השלום הכי גדול.
- "בניך" – תחילת העבודה, שהכל בשווה. "בוניך" – שלמות העבודה, כשהדגש הוא על תורה.
- התפילה היא "חרב של שלום", כיון שמצד אחד עניינה להילחם ולהכרית את הקליפות. אבל זהו "חרב של שלום" כי תוכן התפילה הוא גילוי הנפש האלוקית, גילוי אור, שפועל את הכרתת הקליפות, אבל אינו התעסקות עם הקליפה עצמה.
- התורה עניינה שלום בלי כל חרב בכלל. התורה היא בעלת הבית על העולם – וה'בוניך' שהתורה אומנתם בונים עולם שבו אין כל רע, ועל כן יש שלום ללא מלחמה. והתורה, ובפרט פנימיות התורה, "פוטרת את העולם מן הדין" של הצמצום – שכן היא רואה בעולם גילוי אלוקות, שלום מוחלט.
- לסיכום: שתי בחינות בשלום: א) ע"י תורה שהיא "חרב של שלום". ב) ב"בונייך" שאין כל מקום להתנגדות ודין. ולכן על ידי לימוד החסידות תבוא הגאולה – כי הגאולה היא מציאות שבה האלוקות תהיה בפשיטות בעולם, וזה נפעל ע"י חסידות שהיא השלום האמיתי שלא רואה בעולם אויב.
