להבטחה האלוקית על קיבוץ הגלויות יש גם משמעות פנימית. יש גולים שלא זזו ממקומם, וקיבוצם הוא גם קריאה לפעולה: עליכם להתקבץ.
במאמר "אם יהיה נדחך" משנת תשכ"ז, מבאר הרבי את משמעות הפיזור והקיבוץ, הריבוי והייחוד, ומשמעות התשובה והשיבה, ברוחו של חודש אלול שבעיצומו אנחנו עומדים.
תוכן המאמר:
- הדרך לקיום קיבוץ גלויות כפשוטו, היא בקיבוץ גלויות על פי חסידות.
- שאלה: הפסוק מדבר על 'קיבוץ' – שמשמעו אסיפת פרטים רבים, אך בפסוק כתוב "נדחך"– שהנידח הוא יחיד. תשובה: מדובר כאן על הנשמה, שהיא בעיקרון 'יחיד' – "נדחך", אך בירידתה למטה, כאשר נעשתה "נידח", היא גם "התפזרה" והתרבתה. הקיבוץ הוא לקחת את הריבוי שנעשה מהנשמה היחידה – ולקבץ אותו אל תוך עצמה, להשיב את הכל להיות 'אחד'.
- גם כשהנשמה כבר "בארץ", ובמצב של "נדח" – היא עוד שומרת על ה'אחדות' שבה, שכן היא ביטוי של ה'למעלה מהשתלשלות'.
- ה'קיבוץ' של הנשמה ממצב ה'נידחות' נובע מעצם היותה 'יחידה', "ושב ה' אלוקיך" – יחידה שבנפש שבכל יהודי – הוא שיגרום לקיבוץ ה'נידח' מ"קצה השמים". "גילוי היחידה" בעבודת האדם – היא תשובה.
- התשובה כוללת שני חלקים: חלק נפשי – חרטה על העבר וקבלה על להבא, וחלק טכני – וידוי דברים. יש דרך עוקפת: תשובה חד משמעית, שבה עוקר האדם בבת אחת את רצונותיו מהרע ומתמסר לרצון השם זוהי תשובה מכוח ה'יחידה'.
- כשהנפש עצמה, היחידה, מתעוררת, הרי שהכל 'מתקבץ' חזרה אל הייחודיות הזו. כך באמצעות 'קיבוץ הגלויות' הזה מתבטל בבת אחת גם גוף וגם נפש החטא.
- הזמן שבו פועלים את ה'קיבוץ' הזה הוא בתפילה, בפרט בפסוק ראשון דקריאת שמע.
- תשובה כזו ב"שעתא חדא וברגעא חדא" היא בחינת "יש קונה עולמו בשעה אחת". *ההזדמנות לתשובה מנקודת ה'יחידה' היא בחודש אלול, שאז "המלך בשדה". זוהי משמעות תקיעת שופר של אלול – שעניינה לעורר את הישנים והנרדמים.
- הפסוקים מדברים על שתי תשובות: שיבה של היהודי, ושיבה ביוזמת השם שמשיב ומקבץ את הגלויות. משמעות הדברים: שיבתו של היהודי היא בכוחו של הקדוש ברוך הוא כאשר היהודי רק פותח, הקדוש ברוך הוא מסייע לו בכל הכוח ובכל זאת נקראת התשובה הזו על שמו של היהודי, שהוא הפותח.
