מרירות בעבודת ה'

עבודת ראש השנה היא עבודה בעיקר בקו היראה והמרירות (שאינה סתירה לשמחה).

במאמר 'תקעו' תשח"י מבאר הרבי את מקומה של אותה מרירות, פעולת התשובה של ראש השנה, וההשתקפות של העבודה הזו בעבודת השם לאורך כל השנה

תוכן המאמר:

• ראש השנה כולל את החיות של כל השנה. עבודת ראש השנה היא עבודת כל השנה. באופן כללי ומעין עבודת ראש השנה צריך להיות בכל יום מימות השנה.
• כדי לקבל קדושה צריכים להיעשות "כלי ריקן" הדרך להיעשות 'כלי ריקן' איננה באמצעות עצבות – אלא באמצעות מרירות. עבודת השם עצמה צריכה להיות בשמחה.
• המרירות אינה רק על עבירות, אלא על עצם ירידת הנשמה. ההתמרמרות נחלקת לשתיים: א) עצם הידיעה שעסוקים בעניינים לא טובים ב) ש'בוזבזה' היכולת להשתמש בכלי המחשבה לדברים טובים. כאשר המחשבה מנוצלת לרע – יותר מעצם הניצול לרע, חמורה העובדה שכוח של מחשבה מתבזבז ולא מנוצל עבור ענייני קדושה. זוהי ההתבוננות המביאה למרירות ובעקבותיה יכול האדם לעבוד את השם כשהוא 'נקי' – מתוך שמחה ואז הוא "כלי ריקן" שיכול להחזיק קדושה.
• חפירת ה'כלי ריקן' היא 'בזכות אבות'. האבות הקדושים מסירים את המניעות ומגלים את ה'באר' של האלוקות הנמצאת אצל כל יהודי, באהבה ויראה ורחמים.
• תקיעה שברים ותרועה – כנגד אברהם יצחק ויעקב. ותקיעה לבסוף על גילוי האלוקות שמתגלה מן האדם שנעשה כלי לאלוקות. ג' פעמים "ובכן" בראש השנה קשורים עם אברהם יצחק ויעקב – ומעוררים את גילוי האלוקות בעולם באופן הנעלה ביותר.
• במצב של חטא, ראש השנה מצריך עבודה עמוקה יותר מעבודת וזכות האבות – דבר הנרמז ב"ובכן" הרביעי, שהוא "אשר לא כדת" וזוהי עבודת התשובה הנוגעת למעלה משורש העולם והתורה. "ובכן" (בתוספת ו') בגימטריא – "חסדו" של הקב"ה, המורה על חסד השם שלמעלה לגמרי משורש העולם, ולמעלה גם מההתגלות אל האבות, "לא נודעתי להם" – והוא מתגלה על ידי התשובה.
• ב' עניינים במצות שופר – עצם המצוה, והרמז על התשובה שבה. עצם המצוה – כאשר 'אכשר דרא', היינו שישראל כלים לגילוי אלוקות, בחינת "כלי ריקן". תשובה – היא כאשר 'לא אכשר דרא' וישראל צריכים לכוח התשובה שלמעלה משורש האבות ו'כלי ריקן'.