כי תצא למלחמה – כל יום בתפילה

היציאה למלחמה שבתחילת פרשתנו, התפרשה על ידי גדולי המוסר בכל הדורות כקריאת כיוון והנחיות ללוחם במלחמת הקיום, המלחמה ביצר הרע.

המאמר 'כי תצא' של הרבי משנת תשל"א, קורא את הפסוקים הללו מחדש על מלחמת האדם ביצר המתנהלת בשעת התפילה, והוא לומד מתוך פסוקי הפרשה את פקודת היום ללוחם, הטכניקות והטקטיקות למתפלל.

תוכן המאמר:

• "כי תצא למלחמה" הוא ציווי נצחי, ומתקיים בכל יום בעת התפילה שהיא מלחמה עם היצר בכל יום זו מלחמה חדשה.
• המלחמה מתחילה ב'יציאה' – לצאת מההגדרות האישיות ולהתמסר אל ה'מעל ומעבר', אל האלוקות שלמעלה ממני. שאלה: תפילת שמונה עשרה היא באמצע התפילה, ואילו "כי תצא" הוא עם תחילת התפילה? תשובה: התפילה מתחילה בהתבוננות ש"השם ניצב עליו" – כלומר: למרות שאוחזים בשלב מאוד מוקדם בתהליך התפילה, אבל הראש מונח בידיעה שאני מתמסר ועושה את רצון השם, והרי זו כבר 'יציאה'.
• "כי תצא" בלשון יחיד (מאוחדים) – כי התנאי לתפילה הוא השיתוף עם הציבור, ועוד קודם לכן קבלת מצות "ואהבת" האחדות מביאה את השראת שם השם, ובמילא את הנצחון על היצר.
• למרות שזו מלחמה ועבודה קשה – יוצא היהודי בידיעה של "על אויביך", שהוא נעלה מהאויב באין ערוך. הידיעה הזו נותנת כח לניצחון מסוג גבוה יותר. "ונתנו" בלשון יחיד – כי השם מקבץ את כל האויבים לנקודה אחת, והנצחון הוא בבת אחת. פירוש שני: השם יכניע את מקור הרע, את שורשו בקדושה – וכשיתבטל המקור תתבטל גם התוצאה, הרע למטה. לא רק שיוכנע וינוצח הרע, אלא גם ניקח בחזרה את כל ניצוצות הקדושה שנבלעו בו.
• המלחמה שבתפילה קשורה עם אלול שעניינו תפילה באופן של "אני לדודי", המביא מיד ל"ודודי לי" גם המשך הפרשה, "ובכתה… חודש ימים", קשור עם אלול והמשך היחוד הוא ביום הכיפורים ובשמיני עצרת שאז הוא הזמן של "ישראל ומלכא בלחודוהי" וכך גם תחילת הפרשה הבאה – "כי תבוא" – מדברת על הגאולה.