חודש החגים אצל הרבי היה חוויה עוצמתית שרישומה ניכר על מי שזכה לחוות אותה גם שנים ארוכות אחר כך, בדומה למה שנאמר בגמרא "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". חסידים ואנשי מעשה, וגם עמך בית ישראל, היו מתכנסים מארבע קצוות תבל לבית מדרשו של הרבי, ושואבים שמחה ורוח הקודש לכל השנה.
התקופה שמשמחת תורה ועד ז' מרחשוון, הוקדשה על ידי הרבי לסוגיית "ויעקב הלך לדרכו", המעבר המכאיב שבין ההתרוממות האדירה של ימי תשרי ובין ימי חשון האפורים. הרבי אף טבע את הביטוי "לפרק את החבילות" – לדעת כיצד להביא את החוויות הללו אל "החיים עצמם".
המאמר "אל יפטר אדם מחברו" שאמר הרבי בהתוועדות מיוחדת לאורחים החוזרים לבתיהם, במוצאי שבת
בראשית תשל"ב – עוסק במעבר הזה שבין השהות יחדיו לנסיעה הביתה אל החורף הצונן.
תוכן המאמר:
- בעצם יהודים צריכים להיות יחד, ואין להם להיפרד – "אלא מתוך דבר הלכה", ששומר אותם מאוחדים גם כשהם במקומות שונים.
- השאלות: א) מדוע בכלל יש מציאות של יהודים הנפטרים זה מזה. ב) מדוע העצה היא דווקא הלכה. ירידת הנשמה למטה היא בחינת "יפרד אדם" – הנשמה, "מחברו" – הקב"ה. טעם ירידת הנשמה למטה – כדי להגיע לעליה, וגבוהה יותר מהמקום שממנו ירדה. וזהו הטעם ל"יפרד אדם מחברו". בתורה אור מבואר שה"מים רבים" המאיימים על ה"אהבה" המסותרת בנשמה "לא יוכלו לכבות" אותה, ואדרבה – ענינם ותכליתם להביא את הנשמה לגילוי אותה אהבה מסותרת.
- הכוח להתגבר על ה"מים רבים" הוא מהתורה שהיא נותנת עוז וכוח לנשמות למלא שליחותן. ובשתיים: א) התורה מורה את הדרך הנכונה בעולם. ב) התורה נותנת כוחות בנשמה להתגבר על ההעלם וההסתר של העולם. ההלכה היא ההדרכה המעשית – כיצד רוצה הקב"ה שנתנהג בעולם הזה. וממילא זהו החלק בתורה שהוא "תורה אור" – מאיר ומדריך ומלמד כיצד להינצל מ"המים הזידונים". בפרטיות יותר: כשיהודים נמצאים יחד, זהו המצב המועדף. ופירודם, כל אחד למקומו הפרטי, הוא כדי להגיע לעלייה באחדות שלא יכולה להיות בלי זה – שמבררים את כל העולם. הפירוד של אדם מחברו הוא על דרך המבואר ביחס לכללות חודש תשרי, שיש בו תנועה של 'ריחוק' בימים נוראים ואחריהם 'קירוב' בימי השמחה – שהוא כמו ריקוד של התרחקות והתקרבות, שהכל יוצר שמחה גדולה וקירוב חזק.
- באמצעות התורה נפעלת האחדות: א) כיון שענינה אחדות, אחדות – ובדגש על החלק המעשי, חלק ההלכה – ולכן כשנפרדים מתוך ענין של 'אחדות', וכשנפגשים שוב באותו נושא, האחדות נעלית. ב) כיון שהיא למעלה ממקום וזמן – הרי שגם בזמן הפירוד עצמו החיבור לתורה מרים את האדם מעל הפירוד אל מקום האחדות. בשמחת תורה העבודה היא ריקודים, ענין המעשה שבתורה – שהוא בדוגמת ההלכה שבתורה, שענינה פעולה מעשית. אחרי האחדות דתשרי, וכמרומז בפרטי מצות ד' מינים, אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם", והיציאה היא מתוך אחדות. וזה פועל שבכל השנה כולה זוכרים שלא נפרדים מהקב"ה, ואדרבה מביאים את יחוד השם בכל עניני העולם.
