הרה"ח ראובן דונין נולד במשפחה חב"דית, אבל התחנך בכפר נוער שלא היה ברמה דתית נאותה והוא התרחק משמירת המצוות. כשהתבגר החליט לחזור ולהתחנך בישיבה והתחזק מאוד. כשהיה בפעם הראשונה ביחידות אצל הרבי, הוא פרץ בבכי וסיפר את כל מה שחטא בשנות הנערות שלו.
הרבי הקשיב בסבלנות ולבסוף אמר: "קודם יעלה על דרך תורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה".
מפעם לפעם היה הרב דונין מזכיר לרבי לדבר על תשובה, אבל רק כעבור עשרים וחמש שנה!, בהתוועדות ו' תשרי שנת תשמ"ב, הרבי דיבר במעלת התשובה ור' ראובן הרגיש שהדברים מכוונים אליו.
עשרים וחמש שנה! למה המתין הרבי כל כך הרבה זמן?
התשובה נעוצה בהבנה עמוקה של מהות התשובה. בלקוטי שיחות מסביר הרבי: "הטעם שעיקר התשובה היא ההחלטה על להבא, הוא משום שמצוות התשובה מוגדרת במה שיהיה מכאן ולהבא: הוא יפסיק להיות רשע ויהפוך להיות צדיק גמור. אבל לא בנוגע לעבר, שיתכפר ויימחל לו מה שעשה קודם. ואף שבפועל על ידי התשובה נעשית כפרה על העבר, אך אין היא חלק מעצם התשובה… זה רק שרצה ה' שבשעה שהאדם יעשה תשובה יתכפר לו".
כלומר, היהדות מבוססת על מבט קדימה ולא אחורה. המצווה המוטלת עלינו היא לעשות מכאן ואילך מה שצריך, אבל אין מצווה להתעסק עם האתמול. אין מצווה להישבר ממה שלא נעשה.
אבל יש כאן גם תפיסה פסיכולוגית אדירה: חרטה כשלעצמה לא יוצרת שינוי! להיפך, חרטה מקבעת בתוך מעגל החטא, היא מעניקה תחושה של קורבנות, מבססת את ההרגשה שככה זה, אלו הם חיי ואני לא מסוגל להשתנות. גרוע מכך: הבכי מעניק הרגשה טובה. בכיתי, כואב לי, אני בסדר, ועכשיו אפשר להמשיך את אותו הדבר.
היצר הרע אינו חושש מבכי, הוא מבועת מצעד אחר: לקום ולהחליט שזהו זה, מחר יהיה אחרת. להתחייב שלא תשוב ותחטא. זה המבחן האמתי לרצינות שלנו.
לכן המתין הרבי עשרים וחמש שנה. קודם צריך לבנות חיים של תורה ומצוות, להתרגל לחיים חיוביים, ליצור מסגרת יציבה של קדושה. רק אז, כשהאדם חזק ויציב, אפשר לחזור ולטפל בעבר.
כמובן, לא מדובר בצעד פשוט בכלל להתחייב שלא לחטא יותר. ראשית, יכול אדם לטעון מה משמעות ההתחייבות הזו? היא הרי משקפת את הרגע ואולי מחר אחטא שוב?
ובכן זה החידוש הגדול של התשובה. הקב"ה הוא "חנון המרבה לסלוח" והוא מאמין לנו. הקב"ה בוחן את הרגע הזה וברגע שאדם מבטא בלב שלם את ההחלטה העמוקה לעזוב את החטא ולא לשוב לעולם – הקב"ה רואה את הפוטנציאל הטמון בהחלטה הזו ומאמין לה.
ועוד מחשבה מציקה: מה אם אינני מסוגל להתחייב שלא אחטא לעולם? מה אם אני מרגיש תפוס בכבלי החטא ולא מסוגל להכריז כי אתנתק ממנו לעד?
רבנו יונה מחדש חידוש גדול: אפשר לקבל תשובה לשעות או לימים. אם אדם מרגיש שאינו יכול להתחייב לעד, עליו לקבל החלטה ליום-יומיים וכל פעם יחדש שוב את ההתחייבות שלו.
יעזור הקב"ה שנבנה חיים איתנים של קדושה ומתוכם נזכה לתשובה שלמה.
