"ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו" – ה' סיים את עבודתו ביום השביעי עצמו, "נכנס בו כחוט השערה". מדוע לא סיים קודם? הביאור המופלא של הרבי: ה' רצה ללמד לקח מהותי על ערכו של כל רגע בחיים. אסור לסמוך על העבר ולומר "כבר עשינו מספיק". כל רגע הוא הזמנה לעשייה חדשה.
התורה מספידה את אברהם ושרה כ"זקנים באים בימים" – הם הגיעו עם כל הימים שלהם, יכלו להצביע על מעשה טוב בכל יום. הדרשה מקשרת זאת למצוות "החודש הזה לכם" שפותחת את התורה – מצווה לקדש את הזמן ולשלוט עליו. מי שיש לו זמן, יש לו הכול. הבעש"ט לימד שאסור לעבור יום בלא מצווה – צריך להצדיק את ה"נשימה" שקיבלנו באותו יום. הרבי עצמו הורה לאנשים שלא לפרוש לפנסיה אלא להמשיך לעבוד כל עוד אפשר.
מהלך הדרשה:
- "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו", רש"י: "נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כילה ביום השביעי".
- השאלה: מדוע לא סיים קודם? מה הדחיפות? וכיצד ה' "עשה מלאכה" בשבת?
- ה' גמר את פעולותיו לפני שבת אבל המלאכה נעשתה בשבת. אבל למה בכלל היה צורך בכך?
- הרבי מבאר: ה' רצה ללמד מה הערך של רגע בחיים.
- כל רגע הוא הזמנה לעשייה חדשה.
- "זקנים באים בימים" – אברהם ושרה היו יכולים לומר מה עשו בכל יום בחיים.
- "החודש הזה לכם" – המצווה קוראת לנו לקדש את הזמן ולשלוט עליו.
